כרטיס אישי

רונית נשר

פסיכותרפיסטית, דוקטורנטית לפסיכולוגיה בתחום טיפול קבוצתי. עובדת עם יחידים, זוגות, קבוצות, ארגונים וקהילות. משלבת פסיכולוגיה מערבית עם גישות מעולם הרוח. מנחת תכנית הטלויזיה "חוות דעת בפסיכולוגיה" בערוץ 10. מנחה טקסים. אוהבת בני אדם, חולמת חלומות, ומגשימה חזונות. מאמינה גדולה בפסיכולוגיה החיובית ועובדת עם השראה, תקווה וריפוי
[email protected]

www.ronitnesher.com

052-6660363

שתף

רונית נשר

אלעד קופרמן וצוותו מרגיזים אותי

12.01.10
הפעם הצליחו להרגיז אותי ממש. ומי שמכיר אותי יודע היטב שלעיתים רחוקות רחוקות אני באמת מתרגזת.
בא לי לנער את מפיק האח הגדול- אלעד קופרמן - ולשאול אותו האם הוא ישן טוב בלילה.
האם כשיתבונן לאחור על "יצירת המופת" שלו - יוכל לאמר בגאווה שתרם משהו טוב לעולם שלו, לארץ שלנו, לתרבות שלנו.
האמנם?

ייתכן שהוא מבסוט מכמות ה סמסים הנשלחים, הטוקבקים, והעובדה שיש לו עבודה לעוד עונה...
יתכן שנעשה כבר עיוור לרעל שלעיתים תכניתו מייצרת.
חבל...בקלות ניתן להשפיע על העולם גם בדרך חיובית...

בא לי לנער גם את כותבי המשימה הזדונית האחרונה- ( למי שצופה- הכוונה היא לפרס שבעקבותיו הגיעו ההשמצות)
כי בוודאי מי שכתב אותה היה לאחר לילה ללא שינה בעצמו, או מלא ברעל של עצמו.
גועל נפש!!!
לא לקחו בחשבון אפילו לרגע איך משימה אחת יכולה להשפיע לתמיד על נפש של אדם.
ואיך צפייה בגסות וזדון משפיעה על קהל הצופים.

מחקרים רבים הוכיחו כי צפייה במעשה של נדיבות, גורם לשמחה, לתחושה של רוחב לב, ולהנאה,
ואילו צפייה במעשי זדון מגבירה את הזדון ...

נתחיל ברקע-
לפני מספר שנים נסעתי לסמינר בארה"ב של images and voices of hope   (קישור לאתר בסוף הפןסט הזה)
בסמינר נפגשנו מאות אנשי תקשורת, פסיכולוגיה ואמנות מכל העולם.
מהארץ יצאנו משלחת של כ 8 ישראלים (אנשי טלויזיה, רדיו, עיתונות, אמנות וטיפול) ובמשך הסמינר האינטנסיבי למדנו וחקרנו את נושא הדימויים והקולות שיוצרת התקשורת.
פגשנו קולגות מירדן ולבנון, ויצרנו שם ערב על התקשורת במזרח התיכון,
למדנו עם פרופ' דיוויד קואופריידר ( איש מ-ר-ת-ק ששווה להכיר ), מהמחלקה לפסיכולוגיה חברתית באוניברסיטת קייס וסטרן,
למדנו עם מפיקים מה בי בי סי, סי בי אס ועוד רשתות מרחבי העולם עם אותיות שכאלו...
ובעיקר למדנו על עצמנו ואת עצמנו.
מה מפעיל אותנו,
איך אנו מגיבים באוטומט למה שרואות עיננו ולמה ששומעות אוזנינו,
ואיך אפשר לשנות את התקשורת בארץ ובעולם, בצורה חיובית,
לתקשורת כזו שתייצר דימויים וקולות אחרים,
לא תקשורת מרעילה,
אלא תקשורת אחרת.

כשחזרנו לארץ, חששנו בתחילה שנקבל הערות ציניות בסגנון:
נו, אז מה אתם רוצים? שנעשה רק חדשות טובות? זה יש רק בניוזילנד, לא בארץ.

אך להפתעתנו היו אנשים רבים שנתרמו לחזון,
ומאז אני מאמינה שאכן התחיל שינוי בפני התקשורת,
בהבנה שיש דרך להציג חדשות ואירועים,
וביכולת של אנשים טובים לעשות שימוש מושכל בתקשורת.

אני יכולה לאמר שבתכנית הטלויזיה אותה אני הנחיתי, ובתכניות טלויזיה אחרות בהן אני משתתפת או להן אני יועצת, אני בהחלט משלבת עקרונות אלו של יצירת השראה והנעה לפעולה חיובית.

לדוגמא, אתר כמו נו מיינד, לדעתי, עושה שימוש מושכל שכזה,
ומביא הרבה טוב לעולם!

לכן, אפשר להבין עד כמה אני מתעבת את השימוש הציני ברייטינג ליצירת עוד ועוד רייטינג ללא כל תועלת.
לכן, ככל שאני כיולה,
כאשר יש לי אפשרות להשפיע על קולגות שלי מעולם התקשורת הכתובה והמשודרת,
אני מלמדת אותם את העקרונות אשר למדתי שם, בכנס בארה"ב.
ואלו הם עקרונות מאד ישימים- גם בארץ שלנו!

ולכן-
אני כל כך רותחת, כאשר אני רואה רעל מוצג בטלויזיה.
כי אפשר גם אחרת!!!

אני צופה אדוקה של תכניות מסוגים שונים-
החברים שלי יודעים שאני קוראת לזה "חומר לימוד"
וככזו נהניתי לפעמים לצפות גם בעונה הקודמת של האח הגדול.
(זה הרי חומר לימוד מפורט לדוקטורט שלי...)

משהו השתנה בעונה זו.
וכל מי שעובד עם אנשים או עם אנרגיות בוודאי חש זאת.

יצא לי לשוחח על כך עם הרבה קולגות שלי- הן מעולם התקשורת והן מהעולם הטיפולי,
ובאמת תהינו-

אם זו המורשת שרוצה המפיק קופרמן להוריש לילדיו ( יש לו ילדים??... אינני יודעת).
האם הרעל שיוצא שם בכמויות אדירות,
בעידוד ההפקה - על ידי משימות המעוררות אתה דיירים לשפוך קיתונות של גועל והתנהגות לא אנושית וזדונית -
האם זה מה שעם ישראל רוצה לצפות בו?
רעל?

הערב צפיתי.
בשלב מסוים הראו לחלק מהדיירים את הפרומו של עדנה מספרת על כך שבעלה חולה בסרטן ( איחולי בריאות!)
ומיד הראו את שרה המבוגרת אומרת: אז אין בעל! ומוסיפה מיני דברי רעל שאינני רוצה לפרט כאן.
מיד חשתי את מלוא האנרגיה המרעילה שטלויזיה יכולה לשדר.
חשבתי על משפחתה של עדנה, על בנותיה, ועל צופים אחרים שבאותו רגע חשופים לדברי רעל.
סגרתי את הטלויזיה.

מאוחר יותר דיברתי עם כמה קולגות בעניין אחר,
ושניים מהם אמרו-
"חטפתי עצבים רק מלראות את התכנית". או- "הדביקו אותי בגועל".

אז כן-
זה בדיוק מה שהאנרגיה של התכנית הזו עושה הפעם-
מדביקה בעצבים.
כי כן- רגשות זה מדבק!
מפלגת ויוצרת תחושת מחנות.

יהיו שיאמרו- התכנית משקפת את מה שמתרחש בעם המפולג.
אני לא קונה את זה.

התכנית יוצרת בדיוק את מה שההפקה מתכננת, ואם מישהו רצה פילוג- זה מה שנוצר.

אינני מופתעת מהפורמט, הרי זהו פורמט ידוע שעשו עליו מחקרים רבים -
זה התחיל בספר בעל זבוב שחקר כיצד אנשים מסגלים לעצמם התנהגויות בהמתיות,
ועבר לסרט the wave שכולנו ראינו בתיכון...
והנה,
האח הגדול בהפקה הישראלית מדביק עם שלם בגועל נפש.

אלעד קופרמן - תתבייש !!!
בוודאי ניתן למצוא כותבי משימות מוכשרים וחיוביים יותר,
או לחשוב על משימות אחרות שלא מערבות רוע אנושי,
במקום משימות שמעלות רעל וזדון.
אפשר לנצל זמן זה למשימות מעוררות השראה,
חסרים רעיונות מדליקים ויצירתיים חיוביים?

אז אם מישהו מכיר את קופרמן,
אנא לחשו לו להתעורר -
 האם לא ירצה להשתמש בכוח התקשורת לדבר מה מעורר השראה?
האם אינו מבין מה הוא יוצר וכיצד הוא משפיע?
חבל...
אני מאמינה בלב שלם שאפשר אחרת.

inspiration   hope&  healing


קישור לאתר images and voices of hope
media as an agent of world benefit
שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©