כרטיס אישי

רונית נשר

פסיכותרפיסטית, דוקטורנטית לפסיכולוגיה בתחום טיפול קבוצתי. עובדת עם יחידים, זוגות, קבוצות, ארגונים וקהילות. משלבת פסיכולוגיה מערבית עם גישות מעולם הרוח. מנחת תכנית הטלויזיה "חוות דעת בפסיכולוגיה" בערוץ 10. מנחה טקסים. אוהבת בני אדם, חולמת חלומות, ומגשימה חזונות. מאמינה גדולה בפסיכולוגיה החיובית ועובדת עם השראה, תקווה וריפוי
[email protected]

www.ronitnesher.com

052-6660363

שתף

רונית נשר

חופשה שמתחילה במפעל הפייס, ממשיכה במפגש עם קיפוד ים ובודהה צעיר, ומסתיימת בפתיחת כספת.

02.07.09
אז אכן כך היה,
חופשה שמתחילה במפעל הפייס, ממשיכה במפגש של כף רגלי השמאלית עם קיפוד ים (לקיפוד שלום, הוא כבר מתלוצץ עם רופאיו...), ומסתיימת בפתיחת כספת.

הכל התחיל לפני כמה חודשים, דיברנו על כך שלא יצאנו לחופשה שלווה של ים ועשיית כלום כבר די הרבה זמן.
כמיטב המסורת אצלנו בבית, כשרוצים משהו- קובעים ומזמינים אותו.
מזמינים, זה לאו דווקא דרך מרכז הזמנות טלפוני, אלא יותר מרכז הזמנות וירטואלי- אנחנו והיקום, אנחנו וכוחות הבריאה והיצירה.

שבועיים אחרי הזימון קיבלתי הודעה במייל- שזכיתי בחופשה של 4 ימים, 3 לילות, ממפעל הפייס, "במבחר בתי מלון".
בתי מלון זה לא ממש החופשה המועדפת עליי, אז חיפשנו את המלון שהוא הכי פחות "בית מלון".
וכך הגענו במוצ"ש לאורכידאה. (ותודה למפעל הפייס שהביאונו עד הלום)
קיבלנו בקתה תאילנדית שקטה ומתוקה, נוף פנורמי לים אינסופי, והרבה זמן ללא מחשב וטלפונים.
זמן למדיטציה, זמן לשחייה, זמן לעשות טעינה מחדש.

מדי פעם אני מזכירה לעצמי שהבית שלנו נמצא במקום בו אנשים רבים נופשים (זכרון יעקוב), 5 דקות מהים, 3 דקות הליכה משמורת הטבע והחורש הטבעי, וכמה שניות מחדר המדיטציה שלנו.

אז איך זה שבכל זאת כדי לעשות חופש אמיתי אני צריכה להתנתק מהבית?
זו שאלה שמעסיקה אותי הרבה מאד שנים.
האמנם, כדי להתנתק - אני חייבת לצאת מהבית?
הרי מדיטציה היא חלק משגרת היום שלי, ולסגור מחשב וטלפונים לוקח בדיוק שתי שניות.

ובכל זאת, יש אנרגיה אחת בחופשה בבית,
 ומשהו אחר בלגיטימציה ובחופש שמעניקה חופשה מחוץ לבית.

המפגש עם הקיפוד והבודהה הצעיר מאילת
בוקר, ים סוער ורוח חזקה.
ים פתוח ושונית אלמוגים יפיפיה שאני כל כך סקרנית לראות.
בדרך לשונית, למרות כל הגלים, אני מצליחה לראות דגים מקסימים, וגם תמנון שרובץ לו על סלע.
(מי המעצב שאחראי על הסטיילינג של הדגים האלו? סגול וצהוב, ופסים, אפנת קיץ 2009...)
ים עושה לי תחושה נהדרת, וים וגלים ורוח- עוד יותר נפלא.
ובדיוק כשחשבתי כמה העולם נפלא, ואיזו חופשה מושלמת, ומה בתכל'ס בנאדם צריך בשביל להיות מאושר ( ים, קצת שמש, ושנורקל ומסכה?) החלטתי להוריד את נעלי השחייה, ולשחות ככה בכיף בחזרה אל החוף.
רעיון נפלא, עכשיו גם כפות הרגליים חופשיות,
והנה, עוד דקה וחצי אני מגיעה אל החוף, רק אניח את כף הרגל...כדי לנעול את נעלי הים...

איי  אאוץ  איי...( והיו גם קצת קללות בשפות שונות, הערבית כיכבה..)
כף רגלי השמאלית נחתה על קיפוד ים שאולי היה נראה מנומנם, אבל היה מספיק עירני כדי לנעוץ בי כמה קוצי ארס בכף הרגל.
מי שחווה את החוויה הלא נעימה הזו, יודע על מה אני מדברת.
ומי שלא - אפשר בהחלט לוותר על ההתנסות הזו.

אז נשמתי עמוק, ועשיתי קצת הילינג, ושמתי את כף הרגל במים חמים - כמו שממליצים, על מנת להמיס את הארס ואת הקוצים.

הבודהה הצעיר
נער אילתי שהסתכל עלינו מהצד, הגיע להחליף חוויות על קיפודי ים באילת, וסיפר לי שדרך ההתנהלות של אנשים אחרי מפגש עם קיפודי ים, הוא יודע לנתח את אופי האישיות של אותו אדם.
וכך התנהלה שיחה הזויה לחלוטין, ומרתקת, שלא הייתה מתרחשת בשום סיטואציה אחרת, אנחנו ונער בן 15, המספר לנו על התיאוריה שפיתח.
לפי התיאוריה שלו, אגב, יש את "המקללים הכבדים" - אלו שמקללים את קיפוד הים, ואת חוף הים, ואת אילת ואת העולם, ואח"כ עוברים לקלל את כל מי שנמצא בסביבה. "אלו" - הוא אומר - " הם אנשים מרירים שמרחמים על עצמם, ומרב חוסר בשמחה הם מוציאים את התסכול על אנשים אחרים ועל העולם", "וכך"- הוא מוסיף - "מתבזבזות להם שנות החיים".
"את לא מהמקללים" - הוא פסק בהחלטיות.
"אותך לא הצלחתי לאבחן, בגלל זה ניגשתי לדבר איתך. את קיללת שתי שניות, ואז ראיתי שנעשית מאד שקטה ורגועה. מה עשית?"

וכך התפתחה לה שיחה ערה, (עם נערבן 15! אני מזכירה) על החיים, על סוגי התמודדות. פילוסופיה במיטבה,
בזכות קיפוד הים.

על הדולפינים כנראה אכתוב בפעם אחרת
איזו חיה מדהימה! איזו הרגשה נפלאה ומצחיקה לשחות כשאמא דולפינה ובן דולפין עוברים לך מתחת לבטן...וקופצים ומפזזים ועושים חיינדלך. גם שם הייתה שיחה מהממת עם אחד המאמנים הוותיקים, שהסביר לנו איך הדולפינים משתמשים בחצאי המוח, וחשבתי איך אפשר לתרגם את זה למדיטציה אנושית.
(ידעתם שדולפינים לא ישנים בכלל מהיום שהם נולדים עד היום שהם מתים?!).

סיפור הכספת
השארנו כמה דברים בכספת הביטחון של המלון, ביום האחרון, כשיצאנו שוב לים.
לפני היציאה לטיסה, אמרו לנו שיש בעייה בכספת. מנסים לפתוח אותה כבר עשרים דקות, אבל היא תקועה. צריך כנראה לקרוא למומחה.
מומחה זה נפלא, אבל לנו יש טיסה עוד שעה.
אמרתי להם שאני אפתח.
"את מומחית לכספות"? שאלו.
לא, אף פעם לא השמשתי בכספת, אבל אנרגיה אני כמירה מעולה, וגם תקיעויות וחסימות, והמומחיות שלי היא לפתוח חסימות ותקיעות בחיים של אנשים, ובמצבים, אז כמה כבר זה יכול להיות שונה מכספת?
(אמרתי את זה בחצי שעשוע, אבל באמת התכוונתי לכל מילה).

אז הכניסו אותי לקודש הקודשים של חדר הביטחון, הראו לי שהכספת אכן תקועה...מסרבת להפתח...
עשיתי את הקסמים שאני מכירה וטתא הילינג טיפה,
וכמובן שהכספת התחילה להבהב ונפתחה.

היו צהלות שמחה של כל אנשי הביטחון, איש ביטחון אחד אמר שזה כמו אורי גלר, ואני אמרתי שממש לא.
האחראי על הכספת אמר שהוא חייב לספר את זה לאמא שלו ( "היא עושה רייקי אז היא תבין את התופעה" )
אחראית הקבלה אמרה שהצלתי אותם.

ואני..רק רציתי להגיע הביתה בשלום ( ובזמן לטיסה...).
ושמחתי שאולי האנשים האלו, שנפגשו פעם ראשונה עם כוחה של אנרגיה, אולי יסתקרנו... וזה יזכיר להם את כוחם שלהם..ושכולנו קוסמים ויוצרים ...מי יודע?


רונית
שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
23/11/09 14:24
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©