כרטיס אישי

שרן אלרן

מודט מקצועי בדימוס ואמן קרמי בהתהוות.

www.sharanelran.com

[email protected]

שתף

שרן אלרן

לפני הקונצרט

14.02.10

לפני הקונצרט
הסיפור הזה מתחיל לפני כמה חודשים, בעודי בישראל נגה מתקשרת אלי ומוסרת לי שהיא קנתה לנו כרטיסים למופע של לו ריד בפברואר... הוא מופיע בתיאטרון של האוניברסיטה וזה עולה רק 7 דולר!
לו ריד, שני מטר מהבית ב25 ש"ח... תקני לי שני כרטיסים!!! יומיים לפני ההופעה נגה בחרדות, היא קנתה כרטיס גם לחברה ועכשיו לא מוצאים אותו, פדיחה. מחפשים ומחפשים, כבר כמעט כותבים אמייל התנצלות ואז ... יש! הכרטיס האובד נמצא. אנחנו חוזרים לנשום אויר, ומחכים.

ואז... מגיע אמייל עם פרטים על ההופעה... מסתבר שזה לא בדיוק מה שחשבנו, המופע אמנם נקרא לו ריד, הוא אפילו הלחין את המוסיקה, אבל זה לא הוא מופיע... זה ביצוע של יצירה שלו משנות ה70 על ידי תזמורת קלאסית. "לה מרמור" אני חושב לעצמי ומתחיל לחפש את הפטיש שאין לי כדי לשבור את הטלוויזיה שאין לנו. אבל כולנו כבר בהתכוונות להופעה הזו מאז אוקטובר, יום שישי בערב, אנחנו מחליטים ללכת עם ציפיות נמוכות.

התזמורת
בכניסה מחכה לנו החברה עם הכרטיס שאבד ונמצא, היא מספרת לנו שהרגע לו ריד נכנס, שהוא גם בא להופעה! אני לוקח את הכרטיס הבודד ונכנס לאולם, נגה ושלי עולות ליציע. דיילות מחלקות לכל אחד אטמי אוזניים ומזהירות שהולך להיות רועש. אני לוקח אטמים רק כי מחלקים משהו בחינם, מתיישב ונדהם מהמחזה: תזמורת קלאסית מוגברת. כל הכינורות מחוברים למגברים של גיטרות חשמליות, הצ'לנים מנגנים על צ'לו חשמלי והבסיסט כנ"ל.

אחת הצ'לניות לבושה מכנסיים מפלסטיק בצבע אדום מטלי נוצץ במיוחד. כשהנגנים עולים הם מכניסים לאוזניים אטמים כמו שחילקו לנו... בחיים לא ראיתי נגן עם אטמי אוזניים, זה קצת כמו להיות צלם עיוור... אמנם בטהובן הלחין גם כשהיה חירש וגם ראיתי פעם בטלוויזיה כנרית חירשת, אבל זה בהחלט לא שגרתי. ואז זה מתחיל. RRRGFHHHHREJJJJJJJJJJDDDDDSDGBBBBBBSSS מדהים.
בבת אחת צרימה חזקה ורבת רבדים. ברוך הבא לבית המשוגעים!

פלאש-בק

אני בפונה בשנת 1999, השעה 6 בבוקר ועשר דקות בדיוק. סיימתי עכשיו 10 דקות של נשימות מהירות עמוקות וכאוטיות בעיניים עצומות, זה השלב הראשון של מדיטציה שאני מתרגל בפעם הראשונה בחיי וקוראים לה דיינמיק! ואז נשמע גונג ומסביבי מאות אנשים מתחילים לצרוח. אני כל כך נבהל שאני פשוט נשכב על הרצפה ומתחיל לבכות. כאילו הרגע התרחש לידי פיגוע. אחרי כמה שניות אני פוקח עיניים, ורואה את חבורת האנשים לובשי הגלימות האדומות שסביבי, צועקים, צורחים בוכים, מקללים, צוחקים, זזים בתנועות משונות. קתרזיס קוראים לשלב הזה, המנחה מעודד אותנו להוציא כל מה שיש. יומיים קודם פגשתי חברה מישראל שכבר כמה זמן בפונה, היא אמרה לי שלא ליבהל מכלום, "זה בית משוגעים אבל הכל בסדר" היא הודיעה לי. אני מסתכל על הצרחנים, זה באמת נראה כמו בית משוגעים, אני אומר לעצמי שהכל בסדר ומצטרף לצורחים.

בחזרה לניו יורק

אני יושב המום מול התזמורת המשוגעת, בתיאטרון של קולומביה, מנסה להיות פתוח לחוויה מאוד שונה ממה שתכננתי. אני קורא בחוברת שבמקור לו ריד הקליט את היצירה הזו בסבנטיז, הוא כיוון את המגברים של הגיטרות שלו כך שייצרו בכוונה פידבקים, בתוך כל הרעש הזה הוא שמע אובר-טונים והרמוניות לא צפויות שנבעו מהחיבור שבין האדם למכונה. אני בשנת 2010 יושב ושומע רעש מטורף כבר 10 דקות והאוזניים שלי מתחילות לכאוב. ואז אני נזכר באטמים שלקחתי רק כי חילקו בחינם, אני מכניס אותם לאוזניים ונדהם בפעם השנייה תוך 10 דקות.

המוסיקה
עם האטמים פתאום הרעש יורד ומתגלה המוסיקה. זה די מדהים. כאילו מבעד למסך של האטמים אני מסוגל לסנן את הצלילים, פתאום אני שומע כל כלי בנפרד, ואני שומע את האובר-טונים המדוברים. המוסיקה אולי לא מעניינת במיוחד, אבל היא שם וזה די מדהים. אני מוציא את האטמים לוודא שלא במקרה הנגנים פשוט שינו את הנגינה ואז הרעש חוזר, אני מחזיר את האטמים ומקשיב.

המוסיקה נשמעת כמו הצלילים שמלווים סרט מדע בדיוני בקטע שבו הגיבור נופל אל תוך החור השחורמנהרת הזמן. רק שבסרט הסצנה הזו והמוסיקה הזו נמשכות שתי דקות מקסימום, בהופעה ההיא זה נמשך שעה וחצי... אני עוצם עיניים, מנסה לנצל את הזמן למדיטציה, מנסה להקשיב בתשומת לב. נאדה. זה פשוט משעמם אותי. שלי ונגה יושבות ביציע ואין לי איך לתקשר איתן. אין הפסקה, ובמקרה גם אין לי טלפון היום ולא כסף, ובחוץ מינוס שתי מעלות. אם היה עלי כסף הייתי יוצא החוצה, שותה קפה ובא לפגוש אותן בסוף. אם היה חם הייתי סתם יושב בחוץ, מקשיב למכוניות על ברודווי בסבבה.

פי אלף עדיף לי מהשעמום הזה. אני לכוד כאן... מחכה עד הסוף כמו ילד טוב. מוחא כפיים בנימוס (אני מאוד מתרגש שזה נגמר כבר) המנצח והמעבד עולה לבמה, מזמין גם את ידידיו לו, הקהל מריע להם ואני חומק החוצה במהירות האפשרית. ברוך שפטרנו!

סוף דבר
אנחנו נפגשים בחוץ, הולכים לשתות ולאכול בקפה מקס החביב עלינו, אנחנו שותים קנקן גדול של סנגריה ושאריות ההכרה שלי מתערפלות. היה ערב מוזר אבל חוויתי. למדתי משהו חדש, ולמדתי לא להתפתות לעסקאות מפוקפקות ברחוב. אני יושב שם בקפה וחושב על מה שהיה ואז אני נזכר שבעלון עם ההסבר על ההופעה כתבו שהתזמורת הקליטה את היצירה הזו על דיסק.
אני חייב לקנות אותו אני אומר לעצמי! ותוהה אם הדיסק בא עם אטמים.

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©