כרטיס אישי

רויטל

Revitality לב נוגע ידיים אוהבות - מטפלת במגע ובמילה בכל רובדי הגוף והנשמה: קוסמטיקה, עיסויים, רייקי, מודעות עצמית.

בזמני החופשי אני לומדת ורוקדת את ריקוד ה- Tribel Belly Dance, מתרגלת יוגה, ולומדת לנגן על Tabla. אני חייה מודעות, מודעות לטיפוח הגוף והנפש. אני חייה את שאני מעניקה, העסק שלי הינו דרך חיי, המגע הוא חלק בלתי נפרד ממני וכשהוא משולב במודעות ובכלים אנרגטיים הוא בא ממהותי, מנשמתי, מאהבתי.

[email protected]
www.revitality.co.il

שתף

רויטל

לזכור

22.03.10

אני כבר ביומי התשיעי לגמילה, בהתחלה היה לי קשה מאוד, השאלות שעלו בי וגם מאחרים, גמילה ממה? מה אני רוצה להשיג והאם?
אני לא שותה אלכוהול, לא מעשנת... ממה בעצם אני רוצה להיגמל?

משפט ששמעתי לא פעם: "כשקיים פער בין המצוי לרצוי ישנו סבל", ואכן, לעיתים אני סובלת, למרות היותי מודעת לחיים, לפעמים אני שוכחת.

הגמילה באה כדי לזכור, להזכיר ולהיזכר.

במה?

במתנות החיים, בדברים היפים שזכיתי בהם, במשפחתי, בחבריי וחברותיי, בעשייה שלי... בכל אותם דברים שבזכותם כיייף לי להתעורר בבוקר.

אנחנו חמישה אחים, ילדים להורים אשר לימדו אותנו לתת. לתת אחד לשני, לתת לזולת.
מעולם לא חוויתי את הוריי מעדיפים ילד אחד על פני האחר.
אבי היה מעדיף לישון על הרצפה, העיקר שאנחנו נישן ביחד.
גם כשנישאנו, אבי היה מביא לנו בימי שישי קציצות וחצילים שאמי טיגנה :-)

אחי הבכור, יוסי, הנפש המדהימה והקסומה, אשר דאג לבנותיי ולי לאחר גירושיי, ששכר לנו דירה סמוך לדירתו, שהיה מאכיל את בנותיי מכף ידו, קונה להן מכל הבא ליד... ובעיקר אוהב, אוהב אותנו.

אחיותיי היקרות, האהובות שלי, שנמצאות תמיד לצידי, תומכות, מכילות, אוהבות.

בנותיי, אין תחושה עילאית יותר מאהבתן, מחיבוקן, רק מלכתוב עליהן אני נמסה מאהבה.

ויש עוד המווון דברים לזכור ולהזכיר - המון אנשים טובים שאני פוגשת, חברות נפש, לקוחות, נשמות טובות.

לפני שנה וחצי שכלתי את אבי שחלה במחלת סרטן הריאות, מכה שלא ציפינו לה מכיוון שאבי היה אדם בריא ופעיל עד לחודשיים לפני מותו שאז נחלש, הפך לתלותי וניזקק לטיפול צמוד.
אחי יוסי ואני לקחנו אותו תחת אהבתנו וטיפלנו בו בבית אחי עד יום מותו, אחי תמך כלכלית בטיפולים יקרים ואני נגעתי, ליטפתי, האכלתי, עיסיתי ובעיקר אהבתי את אבא שלי, יקיר ליבי, עד שליבו נדם.

הפרידה ממנו הייתה מיוחדת, כולם היו, אמי, אחיי ואחיותיי, בנותיי ואנשים היקרים לליבי.
אבי צלל אל מותו כמה פעמים, איבד את הכרתו ושב לחיים כששמע אותנו קוראים בשמו ובוכים אותו ואמר "גם אני אוהב..."
שוחחתי בטלפון עם האחות שטיפלה בו, שאמרה לי לשחרר אותו לבי"ח כי אנחנו לא נותנים לו למות בשקט.
שאלתי אותו "אבא, רוצה לנסוע לבי"ח?" והוא נאנח. נפרדנו ממנו כשלקחו אותו, ידענו שזו הפעם האחרונה שנראה אותו. ואכן כשהגיע לבי"ח, אבי הלך לעולמו, נשמתו של אבי נפרדה מגופו.

עשרה חודשים ממותו של אבי, גילינו שאחי יוסי, חלה באותה מחלה.
ההלם, הסמיכות למותו של אבי, אותה המחלה שנתגלתה בהפרש של שנה באותם תאריכים, הכאב והעצבות הכו בנו שוב.
לקחתי שוב על עצמי, באהבה גדולה את הטיפול באחי, אהובי.
ליוויתי אותו במשך חצי שנה לטיפולים יומיומיים בבי"ח, הקרנות וכימותרפיה.
טיפולים קשים, הרסניים.
הפעם, כוחותיי אזלו, אהבתי נשארה איתנה ואיתה גם המסירות, אך נפשי הייתה כבויה, לא הייתי מסוגלת לעבוד, לגעת באנשים אחרים, לא הייתי מסוגלת לתת.
לפני חצי שנה, נשמתו של אחי נפרדה מגופו. הייתי בביתי כשאמי שהייתה איתו התקשרה אלי בשלוש לפנות בוקר (בשעה זו התעוררתי והרגשתי...)
רצתי לביתו, ניסיתי להנשימו, להגביר את מכונת החמצן... וכלום.

זוכרת, אחרי שהם נפטרו, הכול התגמד, הכוללל.
"הצרות" והקיטורים על דברים הפכו שוליים למול עוצמת החיים, למול המוות.
לחיות, לחיות, לחיות... זה כל מה שרציתי.

לחיות, לאהוב, לתת, להרגיש, לחוות, לנשום, כן לנשום!

ואת זה אני רוצה לזכור ולהזכיר לעצמי כשאני עצובה, את המתנות שהיקום נתן לי, את משפחתי, את האנשים שעיצבו את חיי.

לזכור את האנשים שהיו לצידי בזמנים קשים ובזמנים יפים. אותם אנשים שבאמת אוהבים בלי תנאים והתניות.

רוצה להיגמל מרגשות אשמה, מכאב מיותר, ממחשבות שלא מכילות אהבה בתוכן, להיגמל מכל המיותר שגורם לי לסבל ולזכור את מה שגורם לי לחייך ולרצות לחיות.

אני אוהבת אתכם אנשים יפים. באמת, באמת שאוהבת.

רויטל.

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©