כרטיס אישי

רונית נשר

פסיכותרפיסטית, דוקטורנטית לפסיכולוגיה בתחום טיפול קבוצתי. עובדת עם יחידים, זוגות, קבוצות, ארגונים וקהילות. משלבת פסיכולוגיה מערבית עם גישות מעולם הרוח. מנחת תכנית הטלויזיה "חוות דעת בפסיכולוגיה" בערוץ 10. מנחה טקסים. אוהבת בני אדם, חולמת חלומות, ומגשימה חזונות. מאמינה גדולה בפסיכולוגיה החיובית ועובדת עם השראה, תקווה וריפוי
[email protected]

www.ronitnesher.com

052-6660363

שתף

רונית נשר

תלות, אטצ'מנט וסלולרי

07.07.09
אני לא מאמינה על עצמי.
(זו הכותרת משנה.)

אשתף אתכם בסיטואציה "קטנה" ממש זניחה, יומיומית ואפילו קצת מצחיקה (תלוי איך מסתכלים על זה) שליוותה אותי היום.

איך נפלתי בכבלי ה"אטצ'מנט".
תלות?
נוחות?
הרגל?
 מי יודע? תכף נבדוק תוך כדי כתיבה...תוך כדי תנועה.

אני לא מאמינה שאני, חסידת ה "נו אטצ'מנט", מצאתי את עצמי שעות שלמות מחייגת באדיקות למוקד התמיכה הטכני של חברת סלקום, וממתינה ( שעות! ) תוך כדי המתנה בלתי פוסקת על רקע שיר ההמתנה.

לא מאמינה שכמי שדוגלת בכיבוי הסלולר לעיתים תכופות, כי אני לא אוהבת להיות "כל הזמן זמינה", אני מאזינה לאותה הודעה קולית המתנגנת שוב ושוב ("זמן ההמתנה ארוך מהרגיל, אנו מתנצלים על העיכוב ומיד נתפנה").

ממתינה למה? למענה הגואל של אותו אדם מעבר לקו שידע איך הופכים מכשיר יפה וחדש לאחד שגם מצלצל ומקבל שיחות.

הבוקר הגיע אליי מכשיר נייד חדש, יעני שידרוג. חדש מהקופסא, עם שליח.
אחלה מכשיר, נראה שחוץ ממסאג' הוא יודע לעשות הכל.
אבל מה, המכשיר החכם עד מאד, לא הצליח לזהות את כרטיס הsim.

כלומר: אין שיחות, אין יומן, אין מספרי טלפון, אין סמס...

השליח אמר: דברי עם מוקד התמיכה, הם יפתרו את הבעייה צ'יק צ'ק.

התקשרתי. לא ענו דקות ארוכות. ועוד מעט אני מתחילה לטפל.

אז הודיתי בפני עצמי בפעם הראשונה - אוי, סימנים של תלות! מה זה משנה עכשיו אם הנייד מצלצל או לא?
הרי אפשר לטפל בו גם מחר...

ובכל זאת- המשכתי להתקשר, לקוות למענה.

ובין לבין דקות ההמתנה הארוכות למוקד ( 22 דקות, ואפילו 33 דקות! עד שהשיחה נותקה מאליה...)
מטופליי המקסימים באים והולכים, וכבר צהריים, וכבר ערב, וכבר עשרה ל 20:00 ואני לפני טיפול אחרון של היום, ואני מוצאת את עצמי מחייגת שוב למוקד התמיכה הטכני שממשיך להשמיע את אותו תקליט...

כאן הודיתי בפה מלא: את ככל הנראה תלויה! ממש ממש תלות!
אבל תלות במה?

הרי מה יקרה אם אניח למכשיר לישון עוד יום יומיים? לנוח עד שמישהו יוציא אותו מהדממה הלא צפויה?
או, לחלופין:
מה יקרה אם אניח לעצמי?

אז חשבתי:
לא נראה לי שהתלות הייתה במכשיר עצמו.
הרי לא יקרה כלום אם מי שיחפש אותי, ימצא אותי מחר או מחרתיים. זה באמת בסדר. באמת באמת בסדר.
ודווקא די נעים שאין צלצול כל כמה דקות.

ועוד חשבתי:
איך אני "מוכרת" לעצמי מחשבה שאני תלויה במכשיר. ואילו המציאות של חיי מראה בדיוק ההפך.
וגם - איך אני, ביצועיסטית שכמותי  (לעיתים) אוהבת לסיים משימות. לא להשאיר "עניינים לא גמורים".
אם התחלתי משהו- אסיים.
אם לא עונים- אתקשר שוב, עד שיענו...

לא בביקורת חשבתי, אלא בחמלה, בהתבוננות, בהכרה שזוהי הסיטואציה.

ואז היה שקט,
שקט בראש.
שקט בגוף.
שקט ברגש.

שום דבר במציאות החיצונית לא השתנה. אבל בפנימית כן.

והנה עוד כמה דקות של שקט והמטופלת דופקת בדלת.

והנה הסתיים לו טיפול, והערב בעיצומו.
שקט.

כמה נעים. שקט.
תכף אכבה גם את המחשב, ולא אקרא מיילים הערב, ואנצל את הדממה התקשורתית לתקשורת פנימית מדיטטיבית.

אז אם מישהו מחפש אותי- לא היום...
דברו איתי מחר.
הערב אני בשקט.

לילה טוב,
חלומות נעימים,

רונית.





שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
08/07/09 17:11
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©