כרטיס אישי

רונית נשר

פסיכותרפיסטית, דוקטורנטית לפסיכולוגיה בתחום טיפול קבוצתי. עובדת עם יחידים, זוגות, קבוצות, ארגונים וקהילות. משלבת פסיכולוגיה מערבית עם גישות מעולם הרוח. מנחת תכנית הטלויזיה "חוות דעת בפסיכולוגיה" בערוץ 10. מנחה טקסים. אוהבת בני אדם, חולמת חלומות, ומגשימה חזונות. מאמינה גדולה בפסיכולוגיה החיובית ועובדת עם השראה, תקווה וריפוי
[email protected]

www.ronitnesher.com

052-6660363

שתף

רונית נשר

מסע משפחתי - אלו שלא הכרתי מלמדים אותי

10.04.10
כנראה שההיסטוריה מעסיקה אותי כעת.
תמונות ישנות של בני משפחה שלא זכיתי להכיר, מגיעות אליי במייל.
אמא שלי תחגוג 70 במאי הקרוב, ובזכות יום ההולדת, והמצגת שאנו מכינים לה (אל תגלו, זו אמורה להיות הפתעה...), מתחילות להתגלות תמונות שמעולם לא ראיתי, וסיפורים שמעולם לא שמעתי.

כמה רלבנטי מבחינת הזמן- ימים ספורים לפני יום השואה, ואני מוצאת את עצמי שומעת סיפורים על הסבתות של אמא שלי...אלו שגדלו ברומניה, נישאו ילדו, ומתו בתקופת השואה.

מספרים על סבתא-רבא סילביה (אחת הסבתות של אמא שלי - זו שנמצאת בתמונה של הפוסט הזה)
שהיא הייתה האישה היחידה בכל האיזור, שם ברומניה, שהסתובבה עם תיק ושעון.
איזו אישה מסתובבת עם תיק ושעון בזמנים ההם? ככל הנראה הייתה הרבה רכילות מסביבה בנושא זה.
אבל כנראה שאת סבתא -רבא סילביה זה לא עניין.
היא המשיכה להסתובב עם התיק והשעון, הייתה אשת קריירה, וממה שהבנתי, כבר אז עסקה בהעצמת נשים.

את סבתא סילביה לא הכרתי. 
גם את הוריה של אמא שלי לא זכיתי להכיר. רוזה ואהרון.
הם מתו בתקופה השואה, ככל הנראה ממחלות ורעב, ואמא שלי הספיקה להכיר אותם כשנתיים.
כפעוטה יתומה, בזמן השואה, אמא שלי גודלה ע"י אחיה אברהם בן ה 6 ואחותה  יהודית בת ה 10. עד שעלו לארץ בדרך לא דרך (העלייה הבלתי ליגאלית, כולל עצירה בקפריסין...)
האחות הגדולה, אסתר, הוגלתה למחנה עבודה בגיל צעיר, בשל היותה ציונית, ולא ראתה את המשפחה ואת אחיה במשך 18 שנה.
אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי...לזמן אחר.

אני חוזרת להיסטוריה.
הייתה עוד סבתא לאמא שלי.
סבתא שרה.
סבתא שרה הייתה שונה לחלוטין מסבתא סילביה.
היא הייתה שמרנית ופשוטה, יושבת בית.
מספרים שאמא שלי כתינוקת קטנטנה הייתה ישנה איתה באותה מיטה.

אני מביטה בשתי התמונות.
שני ארכיטיפים שונים של אשה ב 1920- 1930 - 1940.
האחת- עוצמתית ולא מתפשרת
השנייה- שמרנית ועצורה.

בהמשך השבוע, מאז שקיבלתי תמונות אלו, המשכתי להתבונן בהן.
מה הן יכולות ללמד אותי?
שתי נשים מהשושלת הנשית שלי.
וכך התחלתי דיאלוג עם אותן סבתות של אמא שלי - שלא הכרתי.

בסך הכל תמונה וחצי, בשחור לבן,
ויחד עם זאת מלמדות אותי כל כך הרבה. התבוננתי היטב...
בינתיים התחילו גם להגיע מיילים מבנות דודותיי, עם סיפורים מרגשים.

ומסיפור לסיפור למדתי עוד ועוד והסתקרנתי עוד ועוד.
פתאום נראה לי כל כך דחוף לשמוע עוד סיפורים, לתעד אותם.
משהו במימד הזמן, הפך להיות אחר, בתוך כל המסע המשפחתי הזה.

מסבתא-רבא סילביה ירשתי כנראה את התשוקה להעצמת נשים, ואת היכולת ללכת קדימה - לא משנה מה קורה בדרך.
סבתא-רבא שרה, שאמי קרויה על שמה, לימדה את הנכדים מסירות למשפחה.
הצלחת,סבתא שרה! אין ספק שכל נכדיה נשארו נאמנים ומסורים למשפחה.
עד היום 4 האחים, אסתר, יהודית, אברהם ואמא שלי שרה, נמצאים בקשר קרוב והדוק, 
וממשיכים ללמד את דור ההמשך על חשיבות ערכי המשפחה.

בערב שישי, בזמן הדלקת הנרות, הדלקתי, כרגיל, נר לאבות אבותינו, לשושלת המשפחתית שלנו, והפעם אמרתי מפורשות :
אני רוצה להכיר.
עד עכשיו הייתם דמויות נעלמות בהיסטוריה.
אם אתם בסביבה, תקפצו לביקור - בחלומות, במדיטציה, בסימנים.
אני רוצה ומבקשת להכיר את השושלת המשפחתית שלי.
וסקרנית לדעת האם גם הם רוצים להכיר??

אני עדיין במהלך המסע... לומדת, חוקרת שואלת ומעבר לכל, מסתקרנת.





שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©