כרטיס אישי

שרן אלרן

מודט מקצועי בדימוס ואמן קרמי בהתהוות.

www.sharanelran.com

[email protected]

שתף

שרן אלרן

התחדשות

23.04.10

התחדשות
המעבר בין העונות היה הדרגתי. השלג נעלם לפני חודשיים, המעיל התרגל לאט לאט לארון, הימים הלכו והתארכו ואני חזרתי לדווש על האופניים. ולמרות זאת השבוע השינוי נראה קיצוני. כמה ימים של חום שרבי עברו על העיר, חמסין של ממש. עבדתי בסטודיו הלא ממוזג עם חלונות קרועים לרווחה והזעתי כמו חמור. העצים שסביב לבית שלנו שנראו ערומים כביום היוולדם ביום ראשון היו לבושים ירוק בהיר ביום חמישי כאילו קרה להם נס. למי שלא ממש הסתכל עליהם בתשומת לב היה נדמה שכל העלווה הזו הודבקה עליהם בלילה שבין רביעי לחמישי, ועבורנו הם בבת אחת שינו את הנוף: כבר אין נהר ובתים של ניו ג'רזי בחלון. יש עץ! (עסקה לא רעה בסך הכל) אני מסתכל על העצים האלו והמאסה האדירה הזו שהם הוסיפו לעצמם בכמה ימים.

וחושב לעצמי, בעוד כמה חודשים לא רבים הם ישירו את כל הפאר הזה מעליהם ושוב יעמדו עירומים כל החורף. מאיפה המוטיבציה הזו? אני חושב על הנרקיסים שפורחים עכשיו בפארק. הם נולדים מחדש כל שנה, משקיעים את כל מרצם בפרח ואז מתים אחרי חודש או חודשיים רק כדי לעשות שוב את אותו הדבר בשנה הבאה. אני חושב עליהם ואני נזכר ברצון של המיסטיקנים מהודו לצאת ממחזור הלידות והגלגולים, להשתחרר סופית מהגוף... לו היו מציעים לנרקיס למדוט עד שיכולו גלגוליו, הוא יקבל פטור מלפרוח בשנה הבאה, כל מה שיישאר ממנו זו תודעת הנרקיס שלו, האם הוא היה מתלהב מההצעה?

אני עצמי לא ממש מחפש את היציאה ממחזור הלידות, קטנה דעתי מכדי לדעת אם בכלל יש מחזור לידות או שמא גם זה רק רעיון ממוחו הקודח של איזה הודי זקן (אולי הודית זקנה). יותר קל לי להאמין שאחרי המוות נשאר פשוט כלום. אולי לא לגמרי כלום, נשארות עצמות, ונשארים זכרונות ואולי דברים שכתבת או כלים שיצרת. אולי ממון שהורשת ואולי ילדים ונכדים. וכך האנרגיה שלך עוד מתגלגלת לה קצת בעולם אחריך, עד שהיא דועכת לה לאיטה.

די מוזר לחשוב שהאביב והצמיחה המדהימה הזו גורמת לי לחשוב על מוות, אבל נראה שהצמחים חיים בשלום עם הניגוד החריף הזה, ואני מאוד אוהב להסתכל עליהם ולהרגיש את החיים שלי משתקפים בחייהם. המוות בשבילי נוכח תמיד. מאיים ולא מפחיד בעת ובעונה אחת. כשאני מסתכל על העצים ואני רוכב על האופניים אני מרגיש שאני במאה אחוז חי כרגע, ועצם הידיעה שאולי בעוד שנייה אורב לי המוות בכבודו ובעצמו לא פוגעת בתחושה הזו, אולי דווקא מעצימה אותה. כשהידיעה הזו חולפת בראשי אני פשוט מבקש שזה לא יקרה, מן תפילה קטנה אקספרס ואני ממשיך הלאה. באופן כללי אני מעדיף לא להיאחז במחשבות על מוות יותר מדי זמן מחשש לעין הרע. וגם תפילה היא סוג של מחשבה. ומצד שני להתפלל ארוכות כשאתה רוכב על אופניים זה רעיון גרוע בכל מקרה.

לוחות זמנים
ככל שאני משתדל לתכנן מראש, להתכונן לתקלות אפשריות ולקחת לעצמי טווחי ביטחון ותכנית חלופית למקרה של תקלות, אני מתקשה תמיד לעמוד בלוח זמנים של מסירה ללקוח. איכשהו משהו משתבש, הכלי נשבר, השריפה לא הצליחה, הצורה יצאה לא כמו שרציתי. בסוף איכשהוא הכל מסתדר. אני נלחץ קצת, אני מעגל איזו פינה או ישן קצת פחות וזה קורה. אני מזכיר לעצמי שהכל בסדר גם כשאני לא מאמין לעצמי ומנסה לחשוב מה יקרה אם באמת הפעם זה יתפשל לגמרי ומשכנע את עצמי שזה לא יהיה סוף העולם רק ענין של אי נעימות ואולי הפסד כספי. מצד אחד כל התהליך הזה לא נעים לי, ולכן אני משתדל כל כך לא להגיע אליו בכלל. מצד שני רק כשאני לוקח על עצמי פרוייקטים מורכבים אני לומד דברים חדשים ומתפתח והמתח הזה הוא חלק מהענין. ובכל זאת הפעם, בפרוייקט הספציפי שאני עובד עליו זה כבר הגיע לרמות קיצוניות מדי. כלי אחד התפוצץ בתנור ועשה נזק רציני.

זה קרה כי דחקתי את הקץ... הוא לא היה יבש מספיק והלחות שבו הפכה קיטור... כל פעם מחדש אני אומר לעצמי שאני אלמד מהטעויות וכל פעם מחדש אני עושה טעויות חדשות או גרוע מכך חוזר על טעויות ישנות.

הדבר היחיד שבאמת טוב בדד ליין זה שהוא מגיע בסופו של דבר. לא משנה אם זה פסטיבל מדיטציה שאתה מפיק, או הזמנה של מנורות או מחנה קיץ או עבודה לאוניברסיטה. בסוף מגיע הרגע הזה שבו אתה צריך למסור את מה שיש. המציאות מגיעה לסוג של קו גמר וזהו. חודשים של מתחעשייהציפייה מסתיימים כך או אחרת ואתה חופשי להמשיך הלאה עם חייך, במקרה הטוב אתה יכול לנוח קצת על זרי הדפנה, במקרה הפחות טוב אתה מרגיש אשם אבל יש לדבר סוף, עד הדד הליין הבא.

הזורעים בלי דמעה
השנה אני חלק מהצוות שמנסה להוביל את מחנה הקיץ בו אני עובד אל עבר מהפכה ירוקה קטנה. אנחנו נגדל ירקות אורגניים ונטפל בכמה עיזים, תרנגולות, ושניים או שלושה כבשים. את הזבל נמחזר ונלמד על פיתוח בר קיימא. זה כל קצת משחק, ורחוק מלהיות מקורי במיוחד או חדשני. אבל מנסיוני אני יודע שלא כל דבר צריך להיות חדשני. יש דברים שפשוט עושים טוב ולא משנה שזה הטריק הכי ישן בספר. אני לא יודע איך הילדים יגיבו, האם המדריכים הצעירים ישתפו פעולה עם ההתלהבות שלי. אבל אני היום אילתרתי חממות מארגזי חלב ופלסטיק נצמד. תיחחתי את האדמה בעציצים וזרעתי עגבניות מלפפונים פלפלים וזוקיני. הלילות קרים כאן מאוד עדיין ויש סיכוי לקרה, ואני מקווה שהאלתור המצחיק שלי יצליח.

אני מאחל לזרעים הקנטנים שלי בהצלחה, ומקווה שיהפכו לשתילים קטנים וחסונים. בעוד כחודש יבואו הילדים לכאן, אלן יבוא עם הטרקטור ויחרוש את האדמה. ובזמן שבישראל יחגגו את חג הביכורים אנחנו רק נשתול... עם קצת מזל נצליח עוד לפני סוף המחנה לקצור את הפירות והמעגל יושלם. חריש זריעה טיפוח וקציר. הילדים ואנחנו נוכל לחוות ולראות את מחזור החיים של הירקות שבדרך כלל אנחנו רק פוגשים בשקיות מהסופר. כיוון שאין גורלי תלוי בזרעים האלו, לא בדמעה אני זורע, אלא בחיוך. מתפעל מהגודל הקטנטן שלהם, מכך שכל המידע הדרוש להם מצוי בפיסה קטנטנה ומיובשת. אני מכסה אותם לקראת השקיעה עם החממות הקטנטנות שלי, כאילו משכיב אותם לישון, ומאחל להם ולי בהצלחה.


שרן
מודט מקצועי בדימוס, ואמן קרמי בהתהוות
www.sharanelran.com

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©