שאקטי יא שאקטי- תפתחי את הנשמה- חלק א'

לקראת כינוס הנשים המשמעותי ביותר בישראל בעיני- 'שאקטי', והשנה- 'שאקטי 10', כמו השנה עצמה, אני בודקת כמה אחוזים אישה אני היום? ובעיקר מה היה פעם? פעם פעם פעם.. בתחילת העולם..בכל מה שקשור בנשים.

מי בכלל יודע מה היה פעם? בכל זאת אנחנו חוזרים כל הזמן אחורה ועוד אחורה כדי להבין למה ככה זה עכשיו ומה זה אנחנו עכשיו. לפחות אני.
בכל התחומים שווה להסתכל לעמים לאחור, אל חכמות נסתרות, כאלה שהוחבאו או אבדו, גם בניסיון להבין מהי נשיות היום; מהי אישה בכלל ומהי עכשיו.

מיתוס – הזרע שמגדל חכמה אל מעבר לזמן
ישנם סיפורי חכמה, אגדות ומיתוסים קדומים שמספרים על נשיות קדומה, בעת תחילת האנושות. למה לנו להתייחס למיתוסים ולסיפורת השואבת מהם?
אולי בגלל שמיתוס, משמעותו איננה במובן מבדה או אגדה (fiction) אלא האמת.
הוא מכיל בתוכו זרע של אמת שהלכה ונשתמרה בעזרתו מבעד לזמן, גם עם עקב הזמן, (חילופי התקופות, התרבויות ושינויי התודעה) היא נצבעה בצבעים חדשים ואספה גוף של פרטים, הזרע עדיין שם.
כמו שבארי לונג אמר ואני מסכימה-"..מיתוס, מיתוס אמיתי, הוא האמצעי היחיד שנותר לנו כדי להעביר את האמת... ".

לפניכם מיתוס וחצי.. מתוך שני סיפורים קסומים על נשיות קדומה, שם היא לא פחות ולפעמים יותר מבעלת קשר ישיר לכוחות החיים והבריאה בכל התחומים.

מעגל האבנים- מעגל הנשים
"אט-אט שכך האי-שקט בליבה ושלווה שכמותה לא חשה מעודה מילאה אותה. מראות חלפו לעיני רוחה: אמה, סבתה שאותה כמעט לא זכרה. שוב ושוב עברו הקלסתרים שלהן על פניה. נדמה היה לה שהן נמצאות איתה, מעודדות אותה ברוחן. מוזר, אך הן לא היו נפרדות. הן היו אחת, כאילו נתמזגו זו בזו והפכו לאם אחת, אם הרבה יותר גדולה, הרבה יותר חכמה וחזקה מכל אחת בנפרד. ואולם גם בכל לא היה די לתאר את האם החדשה. דומה שהתגלמו בה כל הנקבות שהשתדלו אי פעם לעזור למי שהיה זקוק להן, כשם שעשתה היא עכשיו. הן הבינו. הן ידריכו אותה... שעה ארוכה ישבה בלי נוע. מרגישה את נוכחות האימהות הללו שהיו לאחת. השינה נדדה מעיניה, אבל חלומות פקדו אותה. היא עצמה את עיניה כדי להיטיב לחלום. היו אבנים בחלומה, מעגל של אבנים... היא ראתה את עצמה מרימה אבן ומניחה אותה בקפידה על הקרקע. האבן הייתה חלקה, סחופת רוח ושחוקה ממים, כאילו סערות של אלפי שנים עיגלו ועידנו אותה. היא שמה לידה אבן אחרת, ועוד אחת, עד שנוצר מעגל, מעגל גדול, שהיה בו כדי להכיל רבים כמוה." (האישה מתעוררת ופועלת על-פי החלום)

"עכשיו עמדה במרכז המעגל.. היא הלכה אל מרכזו של המעגל ונשאה את זרועותיה לשמיים. היא אמרה את המילה "אמא".. מילה שהשתמשו בה כדי לתאר רגשות של רוגע ושלוה, של בטחון שימצאו מזון ומקלט וחמימות במחיצתה של אמם. זו הייתה מילה רבת עוצמה שהביעה אושר ופחד כאחד.
היא השמיעה את המילה הזו בקול רם, פעם אחר פעם. קולה גאה מדי פעם, אחר-כך התרכך עד שהיה ללחישה.. נשאה פניה אל השמיים, אחר-כך הפנתה אותם לאדמה ורקעה ברגלה רקיעה קצובה." (שאר אנשי השבט נכנסים למעגל ורוקעים, חלק מהגברים יוצאים מחוץ למעגל, מכים במקלות על האדמה).
"הנקבות נשארו בתוך המעגל, כיוון שזה היה מקומן. אבל עכשיו הן רקעו במקצב משלהן ונעו לאט, אחר-כך מהר בתנועות קצובות. שתי מילים בקעו מגרונן. תחילה המילה "גשם", אחר-כך המילה "אמא"...

כאשר נחתו הטיפות הראשונות, הם עמדו דומם.. אושר מילא אותם, אושר שמקורו בשובו של הגשם, אך מסיבה עמוקה יותר. דומה היה שישות אחרת נעה ביניהם, ישות הרבה יותר גדולה מכל יצור שהם ידעו מעודם. הישות הזאת מילאה את ליבם בתפארתה... הם קראו לישות הזאת "אמא"..

היא הייתה כל האימהות שילדו אי פעם ושהניקו אי פעם את הסובבים אותם. היא הייתה הכוח האדיר שהביא סערות וגשם, הכוח שברא חיים חדשים ואסף אליו את הזקנים והפצועים. ה"אמא" חיה באדמה, בשמיים, בנהרות ובאגמים, בכל בעל חיים שהלך, זחל או עף, אבל ביתה המיוחד היה במעגל האבנים."
("מעגל אבנים" ג'ון דאר למברט).

ב'מעגל האבנים' (למי שלא קראה כדאי כדאי) נשיות היא הכוח הראשון שנחשב לכוח על אנושי. השבטים הנודדים מתייחסים לכוח הזה כ- "אמא" או "אמא אדמה", האם הגדולה שמאפשרת חיים ומספקת לברואיה מזון ומים להתקיים. היא גם זו המורידה גשם ושולטת בכוחות הטבע. היא גם זו השומרת מפני סכנה ומראה את הדרך. אישה, מובילת השבט, היא שיוצרת את החיבור ומגלה את אותו כוח. הכוח מתגלה דרכה, דרך אישה, באמצעות היותה אישה.

אז בתקופה הקדומה התקיימה מהות נשית שהתבטאה ככוח הגדול מכולם. אותה מהות היתה גם אלה בתקופת שלטון האלה.

שלטון האלה.. כן היה כזה..
האלה היא הנשיות העוצמתית ביותר. יש לה תכונות רבות עוצמה, ביניהן היכולת לראות לעומק ואת העתיד (ראיית הקיים והנולד).

".. היא ניסתה לזכור כי היא הינה כלי-שרת בידי הכוח ולא הכוח עצמו, וכי הכוח בא מן האלה.. היא הובלה בדומיה.. כך שלא תיאלץ להפר את הדומייה שתבנה את הכוח הדרוש להכנת הלחשים.. הגביע היה מלא במים מן הבאר המקודשת, לא לשתייה.. אלא כדי שתתבונן לתוכו ותראה בו את מה שתזדקק לו.. הקטיפה נועדה לכסות.. עליה יש לרקום.. את לחשי הקסם וסמליהם.. כל אותו יום עבדה בדממה, מתבוננת אל תוך הגביע, מניחה לתמונות לעלות, עוצרת במלאכתה מעת לעת כדי להמתין להשראה מן המים... לעיתים היה דומה היה שאור הנראה לעין עוקב אחר אצבעותיה בעת שרקמה את הירח המלא.. היא רקמה אל תוך הקטיפה האדומה את סמלי היסודות המקודשים.. בזמנים מסוימים, כאשר התבוננה ממרחק גדול בתוך נפשה באצבעותיה העובדות מתוך עצמן, נארגו הלחשים מעצמם.. כששקעה החמה ביום השלישי, נשלמה מלאכתה. כל פניו של הנדן כוסו בסמלים.. שאת חלקם אף לא זיהתה – האומנם באו היישר מידי האלה דרך ידיה?"
('ערפילי אבלון'- גם כאן אם יש ספר שאפשר להעלם לתוכו בפליאה, חדווה ועוצמה, עוצמה עוצמה, זה הספר!)

נשים שהתחברו לכוח הזה אז, קיימו,חוו, הכירו והיו הכוחות נשיים האלו.
האלה מופיעה כמעט בכל התרבויות, בזמנים שונים ובמיקומים שונים על פני העולם.
זה שאח":כ הגיע האלף של שלטון הגבר, זה שאנחנו כבר בסיומו, זה שנפתח אלף חדש של כוחות האיזון.. זה כבר סיפור אחר,, ובעצם לא, זה ההמשך המרהיב של תולדות האנושות דרך משקפיי הנשי-גברי. ואין מרתק ממנו.
בשבוע הבא המשך על מי היתה אותה אישה, מה היו כוחותיה באמת וכמה נשים היו בתוך אישה אחת!

נקפוץ חזרה לרגע אל הנשיות הישראלית- ובתוכה שאקטי::
כבר 10 שנים היא רוחשת, נושפת, יוצרת, מתרחבת ומתעגלת, השאקטי הישראלית,
אבל במעגל, באיכות, ועם הפנים קדימה, אחורה ומעבר לזמן- כמו שנשים יודעות ואוהבות.
אני חלק ממנה מאז שהכרתי אותה, לפעמים תומכת, לפעמים מצלמת, לפעמים מאחורי שולחן הבישולים ולפעמים מאחורי הקלעים. השנה אני שם עם ריו אביירטו- גם הוא מעגל. אני מחכה למלא את המעגל הזה, בנשים, נשים ועוד נשים.. ולראות מה יקרה.

ענתו לידרור

תהליכי גוף והתפתחות

'ריו אביירטו - נחל זורם'

054-7776259
anat.lidror@gmail.com