כרטיס אישי

יעל בריסקר

אם, אמנית ומאמנת של תקשורת מקרבת להורים וילדים. המסע של החיים שלי עובר דרך בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב , קורס וויפאסאנה בגיל צעיר , יוגה, צי'גונג, אמהות לתאומים בחינוך ביתי חופשי,אוטו דידקטית בהתפתחות ילדים בגיל הרך, לימודי תקשורת מקרבת לא-אלימה , והעבודה של ביירון קייטי. כעת בהשתלמות ארבע שנתית בביו סינתיזה( פסיכותרפיה גופנית). לאט אבל בטוח יוצרת את הסינתיזה שלי בין היצירה שלי לבין אהבתי הגדולה לחיים מתוך ערנות לשיח הפנימי והחיצוני שלי עם העולם, ולכוחה המרפא של אמפתיה לעצמינו ולאחרים. דבריו של הנזיר טיך נאת האן מהדהדים בליבי: "אין דרך לשלום - שלום היא הדרך" את כל אלה מביאה לעבודתי

[email protected]

שתף

יעל בריסקר

כשהתנים מיללים ....

07.05.10
שבוע מוזר עבר עליי (והאמת עדיין עובר). התחיל בשבת שעברה כש'התנים' כפי שאנחנו מכנים אותם בתקשורת מקרבת, השיפוטים העצמיים וההלקאה העצמית החלו לכרסם בי שוב. ואז ראיתי איך, כמו ילדה קטנה שננזפה, פניי נפלו, המבט ירד לרצפה כתפיי נשמטו ועצב גדול מחד, ולחץ בראש מאידך, שניהם ביחד נתנו אותותיהם.

השיח הפנימי התחיל עם : מה, אני עושה פה בכלל? פה , זה הפה, פה בגוף הזה, בחיים האלה, פה גדול כזה. עלו לי פחדים שמא, בסופו של דבר אסיים את ימי כמוכרת בחנות (" לא שיש משהו לא בסדר בזה! " כמו שאמרו בסיינפלד, הסדרה האהובה עליי.) אחרי כל הרעש והצלצולים שלי...כבר אמרתי שירדתי על עצמי, נכון?

ואולי כל זה בכלל נועד כדי להביא את שני האנשים המדהימים האלה  שאיתי כאן בתמונה, לעולם? אולי הם ,ילדיי ומורי, תום ויסמין, יממשו משהו, יעשו שינוי אמיתי בעולם? כן, אולי זה זה, אולי אני כבר רוצה להרגיש סוף סוף סיפוק מעשייה, עשייה משמעותית שמשנה למישהו משהו, וגם מודה, מייצרת בשבילי פרנסה? פתאום, באופן ספונטני -  התחלתי לתת אמפתיה לקול הזה ,לתנית שלי במקרה הזה , וזה נשמע בערך כך:

תנית שלי (להלן ת'ש): אף פעם לא תגיעי לשומקום, הזמן טס, ומה השגת?

עצמי: אז את ממש בדאון, אה?

ת'ש : דההה! (תנית אינית) תראי אותך, בולעת וופלים כאלו אין מחר, גם כשאת לא רעבה, מה זה?

עצמי :...כי היית רוצה קצת יותר כבוד לגוף שלך?

ת'ש: גם! תראי איך את מתנהגת איתו! האזניים שלך מציקות לך כבר שבועות, ואת לא הולכת לראות רופא, ומה עם האצבע הקטנה שלך, שזועקת , פשוט זועקת לעזרה? למה את ממשיכה לבחור לחיות בכאב? נראה שאת מענישה את עצמך, היית מתנהגת ככה למישהו אחר?

עצמי (אנחה...) שומעת אותך, אחותי.ובעיקר, אני שמה לב שאת מאוד , מאוד עייפה...

ת'ש: (מפהקת) כן...מאוד....אולי אני אתפוס שינה קצרה, ודברים ייראו אחרת אחר כך...

עצמי: רעיון מעולה, לכי על זה, ובינתיים, חיבוק.

לא יודעת אם הסשן הקצר הזה שינה הרבה, אך קרו כאן שני דברים: אם שמים לב, עצמי לא באה עם פתרונות, היא רק הקשיבה לרגשות ולצרכים של תנית, ושנית, כאשר משתחררת אנחה, זה סימן שיש הקלה, יש שחרור של אנרגיה והתחברות אולי לצורך קצת יותר עמוק, ובסיסי כמו במקרה הזה, מנוחה...

זהו, מישהו כתב איפהשהו שמארס השתולל לו במפה הקוסמולוגית אסטרולוגית, אך זה לא התחום שלי, וכל מה שנותר לי זה להמשיך....


 
שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©