כרטיס אישי

אסים שאול ברכה

חי ומתרגל את הדרך הסופית כ - 6 שנים. מנחה סדנאות מחול סופי. מטפל במגע. מדריך מוסמך בצ'י גונג טיפולי. מתרגל את הדרך הסופית ונודד בעקבותיה ברחבי העולם, מטורקיה ועד טיוואן

[email protected] 
www.withlove.co.il

שתף

אסים שאול ברכה

הפעם הראשונה שלי

23.05.10

השנה – 2002
מיקום – חיפה, קורס שנתי בנשימה מעגלית
זמן – איזור אמצע הקורס, שעת ערב

המורה מבקשת לכסות את הרצפה במזרונים ולהתחלק לשלשות.
עכשיו, היא מסבירה, נעשה איזה סוג של ריקוד בסיבובים. ריקוד סופי.
שלשות על שום מה ? אחד מסתובב והשניים האחרים שומרים עליו שלא יפול.
מזרונים ? כדי שאם יקרה הנורא מכל ומישהוא יפול – שלא יקבל מכה חזקה מידיי.
או.קי
לא היה לי מושג מזה הריקוד הזה ומי לעזאזל הם הסופים אבל עם התחלה כזו כבר התחלתי לפחד.
המוח הקודח כבר התחיל לרוץ, לנסות ולמצוא דרך לעבור את זה בשלום.
קודם כל, ברור שאני לא הראשון. שמישהוא אחר ישבור את הראש לפני.
מעבר לזה, צריך לנסות לזהות כמה זמן נסתובב כדי להחזיק מעמד ולהשאר עומד גם בסוף. שאני אפול ???
אלפי סרטים חולפים בראש בשניות מעטות – קלקולציות אין סופיות (כמעט) שבסופו של דבר מסתכמות באיך לעשות ולהשאר בחיים.
איך האגו הזה יוצא מנצח גם בקרב הזה.
מסתבר שלא רק אני פחדתי. שני חבריי לקבוצה לא הסכימו בשום אופן להסתובב ראשונים.
או.קי, אין ברירה, ברגע שקלטתי שגם אם אללה בעצמו יגיע ויאמר להם להיכנס זה לא יילך, נכנסתי למרכז ה"מעגל".
מסביבי – שני פחדנים, קיר והרבה רווח, הרבה חלל, הרבה מאוד.
מתח, עצבנות, חשש, פחד – מה יהיה ? או.קי המורה אומרת, מתחילים... (לא לפני שהיא מזהירה שוב את ה"שומרים" לשים לב טוב טוב).
באמת תודה רבה...
Play

נשימת רווחה (אחרי הכל זה קורס בנשימות לא ? )
אני מכיר את השיר הזה. אחד מהאהובים עליי ביותר של עומר פארוק טקבילק (מי שלא מכיר – לרוץ לקנות).
אני יודע שאורכו כ-10 דק'. הגיע הקץ על צרותיי. אני כבר יודע מה לעשות.
8-9 דק' ראשונות אני הולך להסתובב לאט. לאט לאט. הכי לאט שיש ואז בדקה האחרונה אני אגביר את הקצב.
מושלם – גם אשאר לעמוד, גם אחווה את הסיבוב, גם אשאר בחתיכה אחת.
אני מתחיל להסתובב.
לאט,
לאט,
להשאר בשליטה.
לתפוס, לאחוז, למצוא עוגן. בכל הכלים שעומדים לרשותי – עיניים, ראש, נשימה, ידיים, רגליים.
מתח
מלחמה.
אני נגד הסיבוב.
מי יישאר ?
בנקודה מסויימת בזמן, חשתי שהשיר עומד להסתיים ורציתי לשחרר קצת, להסתובב מהר יותר, להתמסר.
רגע, עוד לא. ואם יש עוד הרבה עד לסיום ?
אתה תיפול.
או.קי.
פתאום אני קולט שהשיר הולך להסתיים. אני מגביר את הקצב, משחרר.
נגמר.
איזו אכזבה. איזה מפח נפש.
למה לא שחררתי קודם ?
רגע. רוצה עוד. איך נגמר כ"כ מהר ?
מרב שהייתי עסוק בלתכנן את צעדיי, פיספסתי.

שנה אחרי זה. הודו.
שעת ערב.
יושב באשראם ומאזין למאסטר הודי חביב.
In love, don’t be a business man, be a gambler…”

בום – אסימון נופל
באהבה, בריקוד, בחיים, באלוהים,
קפוץ למים
מה יכול לקרות ?
כל מה שאוכל לאבד, לא שלי מלכתחילה.

אאאהההההההה
תודה.

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©