כרטיס אישי

קים ברקאי

מטפל / מנחה / מלווה / מדריך בשיטת הטרילותרפיה וגם מורה לאנגלית. אחרי כמה שנים במרכז טאוס ביוון אני שוב בישראל, וממש טוב לי כאן; נראה לי שאשאר. גר בפרדס חנה. יושב מול קירות. משתדל לעשות דברים פשוט.
[email protected]

0545-879869

שתף

קים ברקאי

מילים מילים

23.05.10

הלכנו היום בבוקר לראות בית.
זאת אומרת, אנחנו מחפשים גם בית לחודש הקרוב/לקיץ (אה- אם מישהו שומע על בית נחמד לתקופה קצרה באיזור פרדס חנה, בבקשה צרו אתי קשר. בבקשה), אבל הבית הספציפי הזה לא היה בשבילנו, אלא בשביל חברה שלה.
בית חמוד מאוד, למעשה.
גינה, בריכונת עם צפרדעים, וגם 2 תרנגולות ותרנגול שמתקשרים יפה מאוד עם בני אדם (דיברתי איתם).
בעלת הבית הייתה חייכנית, וענתה על כל השאלות.
בזמן שהיא דיברה עם חברה שלי, אני קשקשתי עם בעלת הבית:
"מרוב טלפונים, אני כבר לא יודעת מי מתקשר לצורכי עבודה ומי לבית".
"מה את עושה?", שאלתי.
"אני הומאופתית."
"מה שמך?"
"תמר," היא אמרה, "תמר אייל".
"אה! תמר מהבלוג בנו-מיינד! נעים להכיר, קוראים לי קים".
"אה, גם לך יש בלוג..."

ומכאן השיחה המשיכה לקלוח.
על מה הולך לקרות ומה משתנה וגם על הכתיבה בבלוג.
כל אחד דיבר על מה ואיך ולמי הוא כותב.
אמרתי :"אני כותב בעיקר לעצמי ועל עצמי. זו העצה שקיבלתי מהדר, לכתוב את הבלוג כאילו אני כותב לעצמי וכאילו אף אחד לא קורא אותו בכלל. בינתיים נראה שזה עובד- אני נהנה ואני מקבל הרבה פידבקים מכל ששת האנשים שקוראים את הבלוג." (סתם. אני יודע שיש יותר משישה)

למה אני כותב, בעצם?
כדי שיקראו אותי?
כדי לקבל מחמאות?
כדי לראות דברים שפירסמתי באיזור ציבורי, כדי לומר "הנה- אנשים יודעים מי אני"?

נהההההה.
אני כותב דברים שעוברים עליי- בגוונים כאלה ואחרים. אין הבדל מבחינתי, כי אלו הדברים שאני עובר. אני מתכתב עם אנשים (למי שלא שם לב).
אני כותב בשבילי- צורה מסוימת של שיקוף, נראה לי. בגלל זה כבר אמרו לי בעבר "אנחנו לא מבינים את מה שאתה כותב. הכתיבה שלך מאוד אינטואיטיבית, אבל זו האינטואיציה שלך- וזה לא ברור לכולם".
האמת?- גם לי זה לא ברור לפעמים. הבלוג הזה הוא הצצה לתוך מה שקורה במיינד שלי, זה מה שזה. והוא קופץ לפעמים, מפה לשם, שטף של מחשבות שהן לא תמיד רציפות וקוהרנטיות, או אולי לא תמיד נראות ככה למתבונן מבחוץ.

מהמפגשי הטרילותרפיה שעברתי עד היום עם האנשים שאני עובד איתם, גיליתי שזה ככה אצל כל אחד.
לכל אחד יש את הצורה הייחודית שבה המיינד שלו עובד, ובהתחלה אפילו לנו קשה לעקוב אחרי הרצפים של המחשבות שלנו.
אחר כך שמים לב כמה שטויות עולות לנו במהלך היום, ומשם כל אחד כבר פוסע בקצב שלו.

ואולי, רק אולי, יש שם מישהו שיושב וקורא את הדברים האלו ואומר "בולשיט".

ואולי, רק אולי, יש מישהו אחר שקורא אותם.
וסוגר את המחשב אחר כך, ככה, מדי פעם.
וחושב על זה.
ורואה שיש לפחות עוד אחד ששומע את הרדיו הקופצני שיש לו בראש.
ואולי, רק אולי, רווח לו מעט.

אה, ועוד משהו אחד קטן:
היינו שוב בקדיתא.
ואני עולה שוב בקרוב.... (יש!)

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
23/05/10 19:41
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©