כרטיס אישי

אורלי צירינסקי

מאפשרת בשיטת העבודה של ביירון קייטי. פגשתי את ביירון קייטי ב-2006 בארץ ומיד נסעתי לבית הספר שלה בגרמניה, לאחר מכן הצטרפתי אליה בארה"ב ובשנת 2006/7 נסעתי לסיורים קצרים ברחבי ארה"ב איתה ועם בעלה וזכיתי לקחת חלק ברוב הסדנאות שהיא הגישה

[email protected]

שתף

אורלי צירינסקי

לא לרצות להרגיש יותר טוב - יכול להיות?

26.05.10

המחשבה על שקט ורגיעה לא מרגשת הרבה אנשים.לדעתי זוהי אינה בעיה אישית זו בעיה של הדעת האנושית (MIND ) משום שלשהות בתוך השקט זה לשהות במצב שהוא חסר-דעת. (NO MIND ).

קשה למחשבות להיות רגועות. הן חייבות להתקיים ,לתסוס ,לדאוג. ברגע שאין להן במה להאחז בום - אנחנו נופלים. כאילו יש לדעת שני גלגלים כמו לאופניים והמחשבות הן הדוושות שאנו מדוושים עליהן. ואז גם אם מדי פעם כן מתגנב השקט לרגע, מתחילה מחשבה דואגת מסוג של:  "רגע, למה יש כזה שקט? הכל בסדר??".

ונדמה כי כל אמצעי כשר לצורך יצירת  התעסקות דואגת, חושבת או מהרהרת וזאת לדעתי כי הדעת יכולה להתקיים אך ורק כשהיא מנסה לרוץ אחרי משהו או לברוח ממשהו ובאמת תמיד בריצה. ואז ברגע שמפסיקים-- הדעת נעלמת. כרגע אנחנו מאד מזוהים עם המחשבות ואנחנו בטוחים שאנחנו אלה שחושבים אותן והן בהחלט מצביעות על מי שאנחנו ואז אם הן מפסיקות אז באותה שנייה נדמה שגם אנחנו נעלמים וזה מפחיד.

אך המציאות היא שאנחנו לא המחשבות שלנו, אנחנו  משהו שקיים מעבר  למחשבות ולכן זה ממש הכרחי לעצור אותן על מנת שנוכל להבין את מה שלא נעלם יחד איתן- להבין שאנחנו נוכחים. אפילו מלאי יותר שמחה יותר אור יותר מודעות יותר הוויה ונוכחות. כאילו המחשבה העמידה פנים שהיא יודעת ואנחנו האמנו לה.

צריך להבין את התהליך הזה של ההזדהות, איך זה קורה ההזדהות הזו עם מה שאנחנו לא. המחשבות אינן נוצרות על ידי הטבע האמיתי. המוח הוא חלק מהגוף אך הדעת או המחשבות מושפעות על ידי החברה בה אנו חיים, על ידי הדת שלנו, החינוך שלנו-על ידי כל מיני דברים. לכן יש צורת מחשבה יהודית מוסלמית קומוניסטית קפיטליסטית. מוח זה דבר טבעי אך המחשבות הן תופעה שהופיעה בעקבות משהו. ומושפעות על ידי החברה לה אנחנו שייכים.

 אני זוכרת משל עתיק מהמזרח על לביאה שקפצה מגיא לגיא ובאמצע הקפיצה ילדה גור אריות והוא נפל לאמצע דרך שבה בדיוק עבר עדר כבשים. באופן טבעי הגור נאסף ע"י הכבשים והמשיך איתן, התנהג כמו כבשה. לא היה לו שום מושג, אפילו בחלומותיו הפרועים שהוא אריה. ואיך יכול היה לדעת? מסביבו היו רק כבשים, הוא מעולם לא היה לבד כמו אריה-ההפך –כבשים שונאות את הלבד והן תמיד אחת על השניה, העדר היה מקום בטוח מנחם.

ואז האריה התחיל לגדול ולצמוח. וזה היה די מוזר. מבחינה מנטאלית הוא עדיין היה כבשה אך מבחינה פיזית הוא נראה כמו אריה מקסים.אבל ההתפתחות הייתה הדרגתית והכבשים התרגלו. חשבו שהוא קצת משוגע וקבלו אותו ככה כמו שהוא והוא היה אפילו צמחוני. הוא לא הרגיש צורך בבשר והיה אוכל עשב בכף.

אז הכבשים קבלו אותו וחשבו שזו תופעת טבע מוזרה שהכבשה הזו נראית כמו אריה. אבל, יום אחד אריה גדול עבר בשטח וראה את האריה הצעיר מרחוק ולא האמין למראה עיניו. מעולם לפני כן הוא לא שמע על אריה בעדר של כבשים שלא פוחדות ממנו. ההפך, אלא אריה שמלחך עשב כמו כבשה. האריה ניסה לתפוס את האריה הצעיר ובקושי הצליח כי הוא רץ מהר מאד (כמו אריה ) מפניו כי האמין שהוא כבשה ושיש לו סיבה לפחד...כשסוף סוף תפס את האריה הצעיר וזה בכה והתגונן  אזי האריה הבוגר אמר לו להפסיק עם השטויות ולבוא איתו . האריה לא רצה אך פחד להתנגד כי האמין שהוא כבשה ושהאריה הבוגר יכול להרוג אותו אם לא יצטרף אליו והלך איתו.

האריה לקח אותו לבריכה שהייתה חלקה כמו מראה. ואמר תסתכל. תסתכל עלי ותסתכל עליך. תסתכל על בבואת גופי ותסתכל על בבואת גופך במים
--תוך שנייה נשמעה מלוע האריה הצעיר שאגה אדירה  והכבשה שחייה בתוך האריה הצעיר נעלמה באחת. 

ההזדהות עם הכבשה לא הייתה אמיתית אלא רק הזדהות במחשבה. עכשיו משראה את האמת הוא התמלא באנרגיה שכמותה לא חווה קודם. הוא הרגיש כח עצום ולמרות שכל חייו הרגיש כמו כבשה קטנה וחלשה התחושה הזו פשוט נעלמה כלא הייתה. 

כנ"ל לגבי מה נכון או לא נכון לנו. לזמן מה ניתן לעשות דברים באופן מסויים כי לא יודעים אחרת אך ברגע שיודעים ומבינים מה נכון האסימון נופל לתמיד. קייטי  משווה את זה למישהו שהולך בחושך ונורא נבהל כי הוא רואה נחש בדרך ונכנס להיסטריה וכשהוא מתקרב הוא רואה שזה בעצם רק חבל. מהרגע שהוא מבין שזה חבל אין סיכוי שהוא ירגיש שוב את אותה היסטריה. זהו. נגמר.

שכחנו את עצמנו, אבל לגמרי, הפכנו להיות אחד עם המחשבות שלנו וכמישהו בא ואומר" שב בשקט ובדוק את מה שהמחשבה אומרת ושאל: האם זו אמת? המחשבה הזו שאנחנו כל כך מאמינים לה? אז באמת עולה לפעמים התנגדות ואפילו פחד כי זה סוג של מוות. אך לא לנו אלא למחשבה. מוות להתניה. ההתניות והפחד גם יחד הם שני המרכיבים של המחשבה. שהיא כולה מושאלת.

תמיד חשבתי שמדיטציה היא הכלי היחידי שיכול לתת לנו את היכולת להבין שאנחנו זה לא המחשבות שלנו ולתת לנו שליטה על מה בא לנו לחשוב עליו ומה לא ועל איך לתפוס מרחק מהמחשבות ולהפוך למתבונן מהצד שאינו מעורב רגשית בסיפורים המנטאליים העוברים עליו. ומחוץ למדיטציה? איך אני משמרת את התודעה באותו מצב? גרה באשראם? מוותרת על הכל? מסתגרת יותר ויותר? איך?  כי היו מחשבות מאד עמוקות "סמסקרות" שצבעו את הראייה שלי ואפילו לא הייתי מודעת לכך ואז כשממש הייתי צריכה כלי למחשבות המתעקשות ביותר, שנגעו ב"חיים האמיתיים" והביאו איתן  שובל של הוכחות לצדקתן (אין כסף לגמור את החודש—בטח שצריך לדאוג אלא מה???) או אז גיליתי את ה"עבודה של ביירון קייטי."  




 

שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©