כרטיס אישי

שתף

כמה הגיגים אישיים לגמרי לגיל 50

19.08.10
ב-5 לאוגוסט, כלומר ממש לאחרונה, החלפתי קידומת מ-49 ל-50. וואו, חתיכת גיל. זה בעיני זמן מתאים כדי לעשות איזו הפסקונת לסיכומי ביניים והתבוננות. אשמח לשתף אתכם במה אני רואה וגם בכמה תובנות של גיל 50. שם עצמי כך לפניכם באופן הכי אותנטי. מעריך שכל אחד יכול למצוא כאן משהו עבורו ללמוד ממנו, ומקווה שיהיה לכם מענין.

בדקתי הבוקר את הסטטיסטיקות באתר של ארגון הבריאות העולמי באשר לתוחלת החיים של גברים בארץ ואלו הנתונים. תוחלת החיים הממוצעת של הגברים בישראל עומדת על 79 שנים. של הנשים 82.

לפי נתוני משרד הבריאות שלנו, משנת 2006, קצת פחות. תוחלת החיים של גברים עומדת על 77 שנים ונשים 81. בכל אופן לפניי קדנציה בת כ-28 שנים בממוצע.

למרות שלפני 10 שנים, בהיותי בן 40 כרתתי הסכם ג'נטלמני עם הפחד שמהיום והלאה יש רק בוס אחד בנמצא וזה אני, הרי שפחד אחד עדיין נוכח בחיי ואני אפילו מקדם אותו בברכה. מה שמלמד שפחד, לעיתים, יש לו גם היבטים חיוביים, שומר אותי בערנות.

הפחד היחיד שאני מרשה לו לנהל אותי ואף להתמסר אליו הוא הפחד מפני החרטה על אותו הדבר שיכולתי לעשות ולא עשיתי. כאשר אני מריץ את סרט חיי אל היום האחרון של שארית ימי, כלומר היום האחרון בקדנציה, אני רוצה להיפרד בידיעה שבכל רגע נתון עשיתי את הכי טוב שאני יודע. לא רוצה שום דבר שאצטער עליו שיכולתי לעשות ולא עשיתי. זה הדבר שהכי מפחיד אותי. אימאל'ה, איזה פחד. אין, אין דבר כזה.

ואיך זה בא לידי ביטוי בפועל? אני בוחר לבוא לידי ביטוי בכל העוצמה. היום, לא מחר, היום!אני רוצה חיים מהנים ואני הופך אותם לכאלה, היום! לא מחר. אני רוצה חיים קלים, פשוטים, מאוד מאוד מהנים. אני הופך אותם לכאלה.

אין לי בחיי שום דבר קשה, אין. האם זה אומר שאין אתגרים? נהפוך הוא. יש למכביר. אתגרים אני אוהב. הם מאפשרים לגדול. אבל אין שום קושי. זה תמיד קל, פשוט ומהנה שחבל"ז.

למסע המופלא הזה שנקרא חיים יש בעבורי שתי מטרות, הראשונה לקיים חיים בעלי משמעות עבורי. השניה ליהנות ממנו. אם אין הנאה במסע, מה הטעם? לכן, אני נמצא רק במקומות שמהנים אותי ולא הולך למקומות שלא. כל מה שמבאס אותי, יש אחת משתיים. או שאני יודע איך לשנותו, או שאני לא נמצא בו.

מה זה אומר חיים בעלי משמעות עבורי? זה לוודא ביני לבין עצמי שמה שמניע אותי הם הערכים החשובים לי בחיים. היכולת לעשות זאת מאפשרת לי חיים מונעי ערך, שיש להם ערך. הנה לכם מקבץ הערכים החשובים לי: ללמוד וללמד בתשוקה, לקדם את הביחד על פני הלחוד, באהבה. מתוך מקבץ הערכים הללו אני גוזר את מטרותי היום ומחר.

אני רוצה חיים מרגשים, שיש בהם התלהבות. אני יוצר זאת היום, לא פעם. זה אומר שאני הולך למקומות שמרגשים אותי, שסוחטים ממני את אפקט ה"וואו". זה אומר שאני מציב לי מטרות שמרגשות אותי. שאני יוצר לי מערכות יחסים כאלה, שיש בהם התלהבות והתרגשות.

היום לפני 10 שנים בדיוק, החיים שלי השתנו. מקצה לקצה, שינוי של 180 מעלות. התיאור ההולם ביותר בעיני הוא סוג של לידה מחדש. לעולם אהיה אסיר תודה. הייתם צריכים להכיר אותי לפני גיל 40. הנה מה הייתם פוגשים. אדם מתוסכל, מריר, עצבני, כעוס, מאשים, החיי מתוך תחושת החמצה גדולה, פספוס. התחושה המבאסת הזו שבכל מקום בחיים אני נמצא במקום שלא רוצה להיות, אבל "ככה זה". זה הגורל שלי.

ככה אני, זה מה שיש. אדם שלא הלך ללמוד גננות כי הוא פוחד מ"מה יגידו ומה יחשבו עלי" כגנן. איך זה נראה בעיני אחרים?! ובדיוק מאותן סיבות הולך ללמוד משפטים. אדם שנמצא בזוגיות מחורבנת, ועיסוק כנ"ל, חי בשקר עם עצמו, זוגתו ועם העולם. אוצר המילים שלי דל מכדי לתאר כמה זה היה רע.

היום אני מביט על זה במבט לאחור ורק מילה אחת עולה לי. תודה! נכון, תודה על שיעור ענק, מדהים, שהכין אותי לקראת הרגע הזה. ברור לי שלא הייתי נמצא היכן שאני היום אלמלא הפרק הזה. תודה!

בקיץ 2000 החיים שלי השתנו. באחת. שינוי חד, חלק, ברור, ברמה של לפני ואחרי. חלפו 10 מאז אבל אני זוכר זאת כאילו היה אך אתמול. דמיינו אתכם זוכרים ויודעים לתאר בפרוטרוט את תהליך הלידה שלכם. כך זה מרגיש לי.

דמיינו אדם שחיי בכלא אכזרי, מוקף סורגים שלא רואים בעיניים, של אמונות דפקטיביות, הרגלים שמחרבים לו ת'חיים ופחדים, פתאום מקבל מפתח המאפשר לו לצאת לחופשי. אדם שהאמין שנגזר עליו הכלא הזה לשארית ימיו, שזה מה שיש, שמעולם לא הכיר שום דבר אחר, מגלה פתאום שטעה. וואו.

לעולם לא אשכח את הרגעים הללו. כן, יש כאלה שקוראים לזה לראות את האור. תקראו לזה איך שבא לכם. אני ריחפתי. לא יכולתי לדבר. הייתי באלם. ממש כך. חזרתי הביתה ולא יכולתי לדבר. שום דבר לא באמת השתנה בעולם, מלבד הגישה שלי, הפרספקטיבה.

ההכרה שיש עוד אפשרות, עוד דרך, שאני יכול, שהכל תלוי רק בי, שיש בי אפשרות להיות האמן היוצר של חיי. מאותה שניה לא הבטתי עוד לאחור יותר. תוך שבועיים סגרתי עסק, שיניתי עיסוק.

חלפו עוד שלוש שנים עד לפרידה מאשתי. היא זרקה אותי, ממש כך. נכון, הייתי משותק מפחד. הפחד מהשינוי, מהלא נודע, ממה יהיה. רק מי שהיה שם מבין עד כמה הבלוף הזה שנקרא 'פחד' יכול להראות אמיתי. תודה לך גרושתי. אחת הבעיטות הכי נהדרות שקיבלתי.

אני מביט על התחנות שלי בעולם האימון ואני רואה שני דברים. ראשון, רמת מחויבות מטורפת לתלמיד שאני, ללמוד, לגדול, לדעת עוד מה אפשרי עבורי. השני, אומץ. וואו, כמה אומץ יש שם. הפכתי מכסח פחדים סידרתי. הולך לאן שמפחיד, הרבה מעבר למוכר ולסביר, כל הזמן יוצא מאזור הנוחות שלי, כל הזמן מרחיב את גבולות האפשרי עבורי.

אני רואה עוד דבר, את המחירים ששילמתי בדרך. ים של מחירים כדי לחיות הגשמה. מחירים זה לעמוד מול חדר של שלושה אנשים כאשר חשבתי שיגיעו 30 ולתת את הכי טוב שאני יודע.

זה מוכנות לשים בצד כל שיקול כספי של מה ייצא לי מזה. מוכנות לעבוד בעבודות בשכר מינימום כדי לשרוד. המוכנות ללכת מעבר לכל פחד, מעבר למה יגידו ויחשבו, מעבר לפחד מכישלון ודחיה, מעבר לפחד משינוי ולא נודע. מחיר זה מוכנות לגמישות אין סופית. אפס מחויבות לדעות, אמונות, סיפורים. 100% מחויבות לתוצאה. זה להיות במגרש כל הזמן, להיות ממוקד בעשיה, כאן ועכשיו, לקחת סיכונים.

אני רואה את התחנות שעברתי ב-10 השנים האחרונות ואני מלא התפעלות. ברור לי דבר אחד. כל מה שעברתי עד היום הכין אותי לרגע הזה בדיוק. ברור לי ש-10 השנים האחרונות והראשונות שלי בעולם האימון היו בעיקר...לימוד. כן, לימוד של מה המשמעות של להיות "מאסטר", האמן היוצר של חיי.

רק היום בגיל 50, אני באמת מבין לראשונה את המשמעות. רק השנה הבנתי שאין דבר כזה אין. שאין דבר כזה אין לי כסף. אין חכם כבעל ניסיון. כל הפעמים שלא היה לי כסף זה רק מפני שלא לקחתי אחריות על חיי. חד, חלק, פשוט וברור. יש אין סוף כסף בעולם הזה וכל שנדרש ממני הוא רק ללמוד לקחת את שמגיע לי בכל השפע והטוב הזה. ואני תלמיד מצוין, לומד בתשוקה.

רק השנה הבנתי מה המשמעות באמת של להתמסר לתהליך, התהליך הזה שנקרא החיים, של לסמוך עלי ב-100%, של לשחרר לחלוטין כל ספק, פחד. של להקשיב לאמת הפנימית העמוקה שלי ולתת לה ביטוי בכל העוצמה. בשנה שעברה הבנתי לראשונה מה המשמעות של לבקש עזרה ושמותר לי להיות חלש ולהיעזר ואיזה מדהים הוא שלעיתים גם מוצאים יד מהעבר השני המושטת לעזרה. אני כותב ודמעות עולות בעיני.

רק השנה הבנתי באמת את המשמעות של לתת. איזה כיף זה לתת. מתוך התכוונות מלאה, ללא שום ציפיה לכלום, אולי רק לתודה. רק השנה הבנתי שהלתת בא תמיד לפני הלקבל, שמחיר לעולם מגיע לפני הרווח, את העוצמה שיש במוכנות להתמסר. שעוד לא הבנתי כלום וכמה יש עוד ללמוד.

בתחילת שנות ה-40 התחלתי לעסוק לראשונה בשאלה מה התפקיד שלי בעולם הזה? האם יש לי תפקיד? אחזתי בשאלה ללא תשובה. נדרשו עוד מספר שנים עד שהיא הופיע. אני מעריך שיש מעט אנשים יחסית העוסקים בשאלה הזו, ועוד יותר מעט שגם יש להם תשובה.

לימוד מתחיל ביכולת לשאול שאלות. מי שיודע לשאול שאלות מצוינות, לעיתים גם מקבל תשובות כאלה. נדרשו עוד מספר שנים לתשובה עד שהתגבשה למה שהיא היום: להקים מסגרות המאפשרות למשתתף בהן ללמוד להפיק את המיטב שבו. התשובה הזו היא "מגדש טורבו" שלי, המאפשר לי עוצמות מטורפות. המשפט הזה נותן ביטוי למשמעות של המסע הזה בעבורי בכל עוצמתו.

בימים אלה אני נמצא לפתחו של שיעור חדש ומדהים בעיני. שם השיעור: "איך יוצרים לבד שאין בו בדידות, אלא המון ביחד". נשמע מוזר? אסביר.

הסתיימה לי לאחרונה מערכת זוגית בת חמש שנים עם אישה מדהימה. לאורך הקשר נפרדנו וחזרנו מספר פעמים ורק השנה הבנתי עד כמה הפחד מהלבד מנהל אותי. רק השנה הבחנתי באמונה מגבילה שמנהלת אותי. כזו שאומרת שאני חסר משהו, ושלם רק בזוגיות.

לכן, עכשיו אני לומד את השיעור איך לבד ובודד הם שני דברים שונים לחלוטין. איך ליצור לבד שלי שיש בו המון ביחד. שאני שלם ומושלם באופן בלתי מושלם, גם כאשר אני חי לבד, שלא בתוך מערכת זוגית. שכרתי לי דירה ליד הילדים, באלפי מנשה. אני הופך אותה לפינה הקסומה שלי. אני לומד להכיר את הקסם המחודש שיש בקרבה לילדי.

עתיד מדהים מתחיל ביכולת ליצור הווה כזה. אשתף אתכם לאן אני הולך. 2009 היתה שנה קשה מבחינתי. עסק שהקמתי לאורך שלוש שנות עבודה מאומצת, קרס, התאייד. הכנסה של עשרות אלפי שקלים בחודש נעלמה ונגוזה.

חוויתי חודשים קשים ביותר. בחרתי להפוך את 2010 לשנה של פריצת דרך וכך קרה. לקחתי חזרה את המושכות של חיי. יצרתי מציאות פעם אחת, אעשה זאת שוב ושוב. אני יוצר לי פריצת דרך בכל הנוגע למאומנים באימון אישי. הן כמותית והן בפרופיל המאומנים.

התחלתי החודש לפרסם, לראשונה. בכוונתי להשקיע בפרסום יותר ויותר ולהעבירו לידיים מקצועיות. אחרי החגים, כלומר באוקטובר, אצמצם את היקף האירועים החד פעמיים לשני סוגים, אירוע אחד לחודש לציבור העסקי ואירוע נוסף לכל השאר.

מטרת האירועים הללו היא אחת, לפתוח הזדמנות בפני המבקשים ללמוד, לעשות זאת, או באימון אישי או בסדנת סופשבוע. ללמוד איך ליצור הגשמה ותוצאות יוצאות דופן בחייהם.

האירועים יוצאים מהמשכן במוסיקה רעננה ויתמקדו בכפר המכביה. האירוע למגזר העסקי יתמקד ב"אומנות המכירה הטבעית" או איך הופכים מכירות לקל, פשוט, מהנה, ללא חששות והתנגדויות.

האירוע לציבור הרחב יעסוק בשאלה: איך לומדים להצליח, איך משנים דימוי עצמי וביטחון עצמי. בכוונתי להפוך את "לעוף רחוק" לסדנה שתתקיים באופן קבוע בתדירות של אחת לחודש. "לעוף רחוק" תהפוך לאחת מחוויות האימון העוצמתיות והאפקטיביות ביותר שיש במחוזותינו.

שני דברים מופלאים יקרו ב-2011. "לומדים אהבה" יתמסד כ"מופע אימון" שיתקיים בתדירות של אחת לחודש או יותר, בערים הגדולות ברחבי הארץ. יהיה לו אתר נפרד משלו. לא במקרה בחרתי במילים "מופע אימון". זה מופע כמו כל מופע. אנשים יזמינו כרטיסים און ליין, יתגנדרו לקראתו.

אלא שכאן הם גם הצופים וגם השחקנים. מטרתו ללמד את הצופים והשחקנים את המיומנות החשובה ביותר שיש, אהבה. עשרות ומאות אנשים המגיעים כזרים זה לזה ויוצאים משם משהו אחר. לאלפים רבים תהיה הזדמנות לחוות את העוצמה והקלות המתקיימת בנוכחותה של אהבה אנושית פשוטה.

2011 היא גם שנת החו"ל. השנה בה האתר שלי יתורגם גם לאנגלית. השנה בה לראשונה "לעוף רחוק" יתקיים גם בחו"ל. השנה בה לראשונה גם אמריקאים, אנגלים, הודים, גרמנים, ילמדו לאהוב, ילמדו את העוצמה שיש במגע, בחיבוק ובצרוף של שלוש מילים פשוטות: "אני אוהב אותך".

2012 היא השנה בה אקים חברה פרטית לרווחת הציבור, מיזם חברתי. ב-2012 אקים את בית הספר ה"פרטי-ציבורי" הראשון בישראל. בית ספר שנראה ומתפקד כמו פרטי, אבל פתוח לכולם. הוא יקום באישור ובשיתוף משרד החינוך, אשר לא יהיה מעורב בו כלל, מלבד לאשרו. האמת שחשבתי שזה יקרה ב-2011 אבל כאמור, כל תוכנית היא רק בסיס לשינויים.

אחרון חביב. משהו אישי לגמרי המיועד לכם. איזו משמעות יש להורה ללא ילדים, לחבר ללא חברים, לשותף ללא שותפים, למורה ללא תלמידים, למאמן ללא מאומנים. איזה משמעות יש לאדם אם אין לו עם מי לחלוק, לשתף, ללמוד, ללמד, לתת, לקבל, לאהוב ולהיות נאהב.

איזה משמעות יש לאדם שנמצא לבד בעולם?! אם שרדתם את הכתוב הארוך הזה והגעתם עד לכאן, אני מבקש להודות לכם על כך שהייתם כאן כדי לקרוא אותו, שאתם נותנים לי משמעות. תודה לכם על מי שאתם.

בהערכה והוקרה
רובי שטיינר
אימון אישי  ואימון עסקי למצליחנים שרוצים להצליח יותר

הדברים הופיעו בניוזלטר האחרון שלי המופץ לרשומים ברשימת הדיוור. אם אהבתם, מוזמנים להצטרף לרשימת הדיוור שלי בלחיצה על הקישור כאן. בהנאה לכם.



שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©