כרטיס אישי

אוהד אזרחי

מורה להתחדשות יהודית, מייסד שיטת Kabalove והוצאת הספרים דופן

[email protected]

שתף

אוהד אזרחי

לפעמים מאחרים מוקדם

31.07.09
אחרנו לטיסה להוואי. היו לנו מלא סיבות טובות למה אחרנו (באמת היינו בשדה בזמן אבל עזרנו לבן שלנו לעלות על טיסה אחרת חזרה ארצה, ושם עיכבו אותנו בבירוקרטיה קטנונית של פקידות זוטרה) אבל כל זה לא שינה כלום למחשב של יוניטד איירליינז בדנבר קולורדו. הדרכון שלנו עבר במכונת הצ'ק-אין דקה וחצי מאוחר מידי. הטיסה סגורה. אין מה לעשות. פעם היו בני אדם שעשו לך צ'ק אין. ואצל בני אדם יש גורם אנושי שמעגל פינות. פעם אם אחרת בדקה או אפילו חמש היתה הדיילת אומרת נו יללא, נכניס אתכם. או אולי היתה מרימה קשר לג'ו - הנהג שמעביר את המזוודות - ואומרת לו לחכות רגע כי יש פה עוד כמה חבר'ה שהגיעו קצת באיחור.


גם אז היה להם מחשב, אבל המחשב היה בשירות האדם. אולם כיום זה קצת התבלבל להם - המחשב סוגר את הרשימה על השניה, ובני האדם שליידו מושכים כתפיים בחוסר אונים. גם אם ירצו לעזור - אין הם יכולים. 
אם הייתי מייעץ לחברת יוניטד הייתי אומר להם שזה לא מעצים את העובדים שלהם. הם הופכים לפקידים שעוזרים למחשב לעשות את מה שצריך, במקום להיפך, שהמחשב יסייע להם לעשות עבודה אנושית. אבל אני לא עובד כיועץ שלהם, אז כמו שאומרת בירון קייטי - התעסקתי בעסק שלי ולא בעסק שלהם. והעסק שלי היה העובדה שאחרנו למטוס.


הרבנית שתחיה ניסתה לשדל בשפת האם האמריקאית שלה איזו אחראית שתחוס ותרחם עלינו כי אחרי ככלות הכל הבירוקרטיה הקטנונית שלהם היא זו שעכבה אותנו - אבל ללא הועיל. אנשי המחשב אטומים לתחנוני אנשים בשר ודם.
הלכך ועקב זאת פנינו פנימה. נשמנו עמוק. יתכן שנאלץ לחכות לטיסה הבאה לאריזונה, שמי יודע מתי יהיה בה מקום - אולי רק מחר, וזה אומר עוד לילה יקר באיזה מלון בדנבר.... ואולי יטיסו אותנו לאריזונה אבל שם נאלץ לחכות שעות רבות לטיסת ההמשך להוואי. בקיצור - הנפש מתכוננת לבאסה רצינית והארנק להוצאה בלתי מתוכננת. 


אבל - אנחנו משננים שהכל לטובה. זה באמת לא נראה ככה אבל אנחנו מאמינים בני מאמינים. הכל לטובה הכל לטובה. מי יודע למה - בטח לא אנחנו - אבל אנחנו מתחזקים בבטחון בהויה הגדולה וכל מה שהיא מביאה עלינו - הכל לטובה.
ברגעים האלו נדמה לנו שאנחנו רוחניקים חסרי תקנה. אדם נורמאלי היה מתפוצץ מכעס או לפחות מתבאס עד עפר, ומתייחס בזלזול לאמירה ש"הכל לטובה". אבל מה - הגישה שאומרת שהכל לטובה היא גישה טובה. לפחות לא נפלנו קרבן לרגשות שליליים של כעס ואבדן עצות. לפחות הנפש נשארה רגועה ושמחה. היות ואנחנו יודעים שהכל לטובה - אז על מה יש להתבאס בדיוק?? על זה שלא ברור לנו איך בדיוק זה לטובה?


טוב - אז גם זה הסתדר: 
נגשנו לפקידה שמשבצת את המאחרים לטיסות בסטנד-ביי. מוכנים לגרוע מכל. והנה הפקידה החביבה הזו, שנראתה קצת ממוצא ילידי, מתקתקת כל מיני מקשים במחשב שלה ואומרת שהיא שמה אותנו על טיסה אחרת, ואנחנו כבר מוכנים לשמוע שהטיסה יוצאת מחר באותה שעה, אבל היא אומרת שזו טיסה ישירה. ישיר מדבנר להוואי, והיא יוצאת עוד מעט, ויש עליה מקומות בשפע, ואנחנו נגיע להוואי שעתיים מוקדם יותר מהמתוכנן!


להפתעה כזו לא ציפינו - בזכות שאחרנו הגענו מוקדם יותר!
ישבנו ברווחה במטוס כמעט ריק. שפע מקום לרגליים הארוכות והיפות של הרבנית החסודה (לי אין בעיות עם הרגליים. הם קטנות וקומפקטיות. ישראליות מזרח תיכוניות קצת מרוקאיות. רגלי הוביט כאלו. אבל הרבנית היא מגזע האלפים של היערות הגבוהים, והם ארוכי איברים, כידוע לקוראי טולקין. ובעצם - היות והיא יהודיה מבטן יש להניח שהיא לא מן האלפים אלא כדברי ידידי רבי גרשון ו'ינקלר - מן השמלפים - שהם האלפים היהודיים). 


בקיצור: ההוייה הפתיעה שוב.
ממד הזמן צחקק לו.
בזכות שאחרנו לטיסה נחתנו מוקדם יותר.
זכינו לעוד זמן בהוואי במקום בשדות תעופה בדרך.
הפתעות כאלה בעולם הפלא.


רק רציתי לספר לכם על כל זה
כי לפעמים זה באמת מסתדר כל כך לטובה שאנחנו צוחקים על המחשבה האנושית הקטנה
שהתפללה שלא נאחר למטוס, רק שלא נאחר....
והנה - האחור משתלם! או אולי היה זה בעצם הבטחון בהויה הקוסמת את המציאות אל הופעתה שהשתלם?


עכשיו בוקר בהוואי. אצלכם כבר שבת ממזמן. אני יושב במרפסת בית הבמבוק של חבר של הרבנית שלי, וצופה על האוקיאנוס השקט. מזג האוייר פה משתנה ללא הרף. אבל האויר מלא בליס. משהו פה באוויר אחר. לא יודע מה זה.

אוהד
שלח לחבר  
שנה גודל Powered by Bonsite ©
    
רוצים להתעדכן באירועים החדשים הרבה לפני כולם? רוצים לקבל את התוכן החדש שלנו? השאירו מייל ונעדכן אתכם בכל שבוע

מנוע חיפוש רוחני

כותבי הבית שלנו

מאמרים

יוגה
נומיינד - השער לעולם הרוח - כל הזכויות שמורות ©